עבדים היינו? / יצחק ליבוש פרץ
(הגדה לבני פולין) 🔗
ואומרים אנחנו “עבדים היינו”, כאילו הוא מעשׂה שהיה…
אין פרעה ואין גושן, אין שׂרי מסים ומכים בשבט… גם “מאורי האש” עברו, גם “הכתמים הירוקים” אינם…
הכל היה, הכל עבר – ואנחנו בני חורין…
בני-חורין אנחנו ויכולים לדור במקום שלבנו חפץ, אם אך יש לנו לשלם דמי דירה, ויכול היהודי גם לעקור את דירתו ולעלות על מרכבת ברזל ולנסוע ימה, קדמה, צפונה ונגבה, לכל אשר לבו חפץ, ואין מכלים אותו, ושׂערה משׂערות ראשו לא תפול ארצה, אם אך יעשׂה את שׂפמו כמנהג המקום, ילבש כמנהג המקום, ולא ישתטה לקרוא באזני הנוסעים: עברי אנכי!
וכל בתי-עונג ובתי-משׂחק, וכל בתי-מאכל ומשתה פתוחים לרוָחה לכל איש ואיש; והמלצר אינו שואל: במי אתה מאמין? והנערה היפהפיה, בהושיטה כוס יין או שכר, אינה חפצה לדעת בן מי אתה ממעֵי מי יצאת?
הלא כל הארץ כגן-עדנים לפנינו…
_________
עבדים היינו – מעשׂה שהיה… והנגוּן של ההגדה אינו נגוּן של שׂמחה, של דיצה ורינה…
ערוך השולחן, ומבריקה המפה הלבנה כשלג, ויתאדם היין הטוב בכלי זכוכית יקרים, ומונחים ה“מינים” על קערת כסף מתנוצצת, ולבושה המלכה מחלצות, ולבושים מחלצות בני המלכים ובנות המלכים, ואורה ויקר, וברק כל יופי, והמלך מיסב וקורא “עבדים היינו” וקולו נמוך, ומנגינתו אבלה…
עבדים היינו ועבדים אנחנו – עבדים בנפש פנימה; אין כתם על הבגד, אך כתם וצל עבדות על הנשמה… בלבנו עבדים אנחנו, עבדים כדאתמול, כדאשתקד…
אחינו רעבים בבּסרבּיה, נמוגים הם ברעב, בכפן – ואנחנו עומדים מרחוק…
מתן בסתר אינו נוהג בזמן הזה; נחוץ להכריז על השקלים, לעורר ולתקוע, ולהשמיע: פלוני הגביר נדב ד' זוגות מכנסים לתלמוּד-תורה, מרעֵהוּ האדיר קנה מאה כרטיסים לארוחות אביונים, חמש קוֹפּ' הכרטיס, ויחלקם לאביונים ביום שׂמחתו, יום הולדת אשתו האהובה מרת… אילי הכסף (שמם וזכרם) התעוררו ויערכו נשף-חשק, למלאות חסרונה של איזו קופה של צדקה… ועוד, ועוד… ועל הרעבים בבּסרבּיה לא נוכל להכריז, ועל השקלים להצילם מחרפת רעב לא נוכל להשמיע, פן יאמרו הגויים: עוד לב העברי דופק, עודם מזרעוֹ של אברהם, עוד לא נתק הפתיל המאחד והמקשר: יענקל רעב בדרום ושמעון מאכילו מצפון…
_________
העבדות! ירושת אבות, צל הנשמות, כתם הלבבות!
יק"א אינה יכולה להחזיק ביד הפועלים העברים בארץ העברים, לפי שאין זה עסק טוב…
האשכנזים, הצרפתים, הבריטאנים וכל עם ועם יכולים לעשׂות עסקים רעים, אך אנחנו, עם עבדים כנענים, עם חכם ונבון, אנחנו אין אנו יכולים עוד לפזר כבני-חורין, לשלוח לחם על פני המים כבני-חורין, להביט על העסקים ממרום, מגבוה, במבט נשר בן-חורין…
כי זוחלים אנחנו, זוחלת הנפש, אם כי הקומה זקופה…
_________
וזוחלים אנחנו לפני אחינו האדירים ולפני כל מי שהשוט בידו או שה“מצלצלים” בצלחתו, ולפני כל גוי קטן, ולפני כל כותב משׂמאל לימין…
באוצר הספרים של החברה לעוזרי המסחר W.M. באותיות קטנות ( Wyznania Mojżeszowego “בני דת משה”) בוואַרשאַ אין מלתחה לספרים כתובים מימין לשׂמאל, ואנחנו קוראים כולנו מדי יום ביומו את “הקוּריעֶר וואַרשאַבסקי”, המבאיש מדי יום ביומו את ריחנו בעיני עם הארץ, המוציא מדי פעם בפעם עלינו דבּות שוא, כי בצוררי העם אנחנו, כי שׂמנו יד עם הקאַדֶטיסטים, כי מכים אנחנו את כוהני העם על הבחירות בגליציה ועוד, ועוד…
– מה אתה קורא, יהודי?
– את “הקוּריעֶר וואַרשאַבסקי” אני קורא…
– אוהב ישׂראל הוא?
– לא… דבר יום ביומו הוא מביא עלינו דבּה רעה… בפוֹזנא קראנו עם האשכנזים קשר להשמיד
את הפולנים; בוילנא – – –
– טס… הנה בן עשׂו הולך… אל תַשמע את קולך…
וקורא ה“קוּריעֶר וואַרשאַבסקי” לוחש באזני רעהו דברים רעים מאד, וגומר:
– ובכל זאת לא נוכל לעשׂות יד אחת ולחדול מלקנות את ה“קוּריעֶר”, כי למה יאמרו הגויים כל ישׂראל ערבים זה בזה"
---------------------
ובני-חורין הם סופרי ישׂראל בוואַרשאַ, שערכו נשף-פורים וקראו לבני העיר לקחת חלק בשׂמחתם, ולא חתמו את שמם על הקריאה; ובני-חורין הם מרעיהם, שנים ושלושה סופרים, אשר לא באו בסוד הועד לערוך את הנשף, ויבואו כקרואים עם נשיהם ויתענגו על רב טוב ויופי, ואחרי כן קראו תגר… ובני-חורין הם בני החברה לעוזרי המסחר, חברת " W.M. " באותיות קטנות, שאינם מקבּלים ספרים עברים אל אוצר ספריהם, לפי שאין להם מלתחה בשביל ספרים עברים… ובני-חורין הם…
אך רב! כולנו בני-חורין… על פני כולנו צחוק קל של משרתים, עיני כולנו נטויות ארצה כעיני עבדים – – –
עבדים אנחנו, עבדים!
הוי, עבדים!
למה תהיו כצאן לגוז אתכם, למה תעניקו למבקשי רעתכם, למה תחזיקו ביד מבאישי ריחכם בעיני שכניכם החזקים מכם?
הוי, עבדים סופרים! עד מתי לא תחתמו את שמכם מפורש לאמור: “סופרים עברים אנחנו”? ואתם המעט, עד מתי תשופו עקב או תנתרו כפרעושים? צאו כגבורים למלחמה, שלפו חרב, ולא חנית…
הוי, עבדים שׂבעים! פרסו מלחמכם לרעב, לאחיכם הרעב בכל מקום שהוא, או אמרו: עבדים אנחנו ולא עבדים היינו…
_________
אך כבּדו, עבדים, את החג, לכו לבתי-הכנסיות ולבתי-המדרשות להתפלל ואכלו וכבּדו את המצוֹת, פן תהיו לעכברים…
ומעשה שהיה בעיר ואם בשראל מודליבוז’יץ…
בעיר ההיא, בבית-הכנסת, בתוך החור אשר תחת ארון הקודש, התגורר עכבר, והכל יודעים שאחר תפלת המעריב, כצאת כל העם וכסגוֹר השמש את הדלת אחריו, יוצא העכבר ומזנק ממחבואו ורץ אל כותל הדרום, ששם תלוי ערוב-תבשילין, – מצה נוקשה ויבשה…
והעכבר שחור מאד, ועיניו נוצצות כגחלי אש, והוא עומד על רגליו התחתונות ומביט אל “לחם עוני” זה בכליון עינים, בגעגועי נפש, בתאוה עזה, וצפצוף קולו, קול העכבר, ישמע בחיל ורעדה, כקול האוהב הכורע לפני אהובתו…
ומדי לילה בלילה יוצא העכבר ממחבואו לצפצף לפני המצה עד אור הבוקר, עד בוא הותיקין…
והכל יודעים שם מי הוא העכבר…
מעשׂה שהיה…
יהודי פשוט התעשר… לפתע פתאום התעשר…
ובהתעשרו והיה לפתע פתאום למפונק…
חג הפסח בא, והוא לא הלך להתפלל… צר לו בבית-הכנסת, אויר רע בבית-הכנסת…
ובהסבּו ובברכו “המוציא”, ויבז את המצה בלבו, כי לחם עוני הוא, והוא עשיר, גביר לאחיו, ויפרוס פרוסה קטנה, וילעס בלי חמדה…
וימת האיש, ויצא דינו להתגלגל בעכבר ולהיות מתגורר כל הימים וכל הלילות בבית-הכנסת, ולהיות לעכבר רעב, המתגעגע למצה יבשה, לערוב-תבשילין…
הזהר בכבוד החגים, בכבוד בית-הכנסת, בכבוד לחם-עוני…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.