א 🔗
עייף ויגיע מעבודתו, עבודת-הצבור, נחפז הגבאי ר' יוחנן הביתה. בעברו את חדר-הבשול, שאף אל אפו בחפץ לב ריח מרק ובשר, וריח תפוחים צלויים, ויחש את פעמיו אל החדר השני, אבל – אשתו סושה לא קבלה אותו שם בסבר פנים יפות.
– בטלן! קראה בזעם, בהראות הגבאי על המפתן.
– ומה החרי, סושה? – שאל הגבאי, בשבתו על כסא לנוח.
– עוד ישאל! ומתי, בטלן, תעשה לביתך?
– לביתי? – השתומם הגבאי – ומה לי לעשות לביתי? בנינו, תהלה לאל, כבר היו לאנשים, וגם אנחנו, כאשר אדמה, לא נדע מחסור… ומה לי לעשות. הגידי?
ובפנותו כה וכה, הוסיף: המטה, רואה אני, מוצעת בלעדי; הרצפה מברקת בלי עזרתי; ידי לא נגעו בקירות, ואין בהם לא מראות נגעים ולא קורי-עכביש. והנה גם השולחן ערוך: המפה לבנה כשלג, הסכינים והכפות מזהירים כאור החמה, וגם צנון אני רואה, גם חזרת, ויין-שרף הולך למישרים בבקבוק…
– הרף מלהג, לך ורחץ!
– לא, סושה, אני לא ארחץ ולא אוכל, עד אם דברתי דברי; עד אשר תוכחי לדעת, כי אתי הצדקה. הלא רואה את, כי פה אין לי עבודה, אבל שם, בבית-המדרש, עבודה רבה לי, כי מי ישית לב לבית-המדרש, בלעדי? היתעסק בצרכי הצבור יוסי הסוחר, אשר אין לו פנאי לבלוע רוקו? או יחיאל הרוכל, היוצא במוצאי-שבת אחרי ההבדלה לנוע על הכפרים ושב בערב שבת עם חשכה? או ראובן המלווה, המחזיר כל היום על פתחי העניים לקבּץ את פרוטות הנשך? או אולי הצאן, צאנו, בעלי-המלאכות, העובדים בזעת אפיהם להביא טרף לנשיהם ולטפם וגם – לראובן המלווה?
– אבל אני אינני רוגזת עוד.
– אין דבר, אין-דבר; אני יודע, כי נוחה את לרצות, אבל עתה חפץ אני להוכיח לך, כי אמנם אני עושׂה לביתי, סוֹשה. הביטי נא אל לובן זקני ופאותי! האומנם תחשבי, כי עוּל-ימים אנוכי? האם לא הגיעו הימים להכין צידה לדרך?
– לדרך? לאיזו דרך? – שאלה סוֹשה בתמהון, ותוך כדי דבּוּר, כאשר ירדה לסוף דעתו, קפצה ממקומה ותקרא בחרדה?
– חס ושלום! אל תפתח פה לשׂטן!
– אל תפחדי, אשתי סוֹשה, גם אַתּ לא בת עשׂרים… ומה נעשׂה, אם ישאלונו שם על מעשׂינו בעולם הזה? מה נאמר ומה נדבר? אכלנו, נאמר, שתינו; ומה יאמר הקב"ה? אַתּ, למשל, תתהללי בהתעסקך בהכנסת כלה…
– דום! – קראה סוֹשה, מיראה פן יקוּפּח שׂכרה בעולם-הבא.
– ועל כן חפץ גם אני לעשׂות איזה דבר טוב…
– טוב מאד, טוב מאד, עשׂה כחפצץ, אך לך נא ורחץ…
– עוד דבר קטן אגיד לך בשעת-הכושר – אמר הגבאי – הזוכרת אַתּ את שׂמלת-חופתך הטווּיה כסף?
– האם לא אזכרנה!
– אולי תתני אותה לפרוכת…
– טוב מאד, אני הולכת…
– חכי נא, סוֹשה, אני כבר לקחתיה! כבר היא תלויה על ארון-הקודש!
– גנב! – קראה סוֹשה ברצון.
ואחרי כן רחץ הגבאי ויאכל לשׂובע נפשו, ויברך ויעל על מטתו, ויישן.
ב 🔗
הגבאי ישן ונשמתו עלתה למרום, ותעף אל הספר הערוך, ותכתוב בימין, בצד המצווֹת, לאמור:
“היום יום ב' בשבת, פרשת תרומה, תרנ”ו לפ"ק.
אני יוחנן בן שׂרה עבדתי כל היום עבודת הקודש. כי אמרתי: אני ואשתי סוֹשה ספונים בבית רם ונשׂא, ובית ה' חושב לנפול מאפס יד לתקן בדק הבית. זאת ראיתי ונתוֹן אל לבי, ואצו על עושׂי המלאכה לתקן את בדקי הבית, והיום הובאו גם שני ספסלי עץ חדשים, וגם שולחן עץ חדש, ואצו לטהר גם את הרצפה ואת קירות הבית, ואת כל כלי הקודש – עץ, נחושת וכסף; ומנורה חדשה הצגתי על העמוד לפני המזבח. ובס“ה היו הקופת הקהל שלוש מאות זהובים, והוספתי משלי ארבעים וחמשה זהובים וח”י גרוש, והכל נגמר בכי טוב. על חשבון אשתי סוֹשה אעשׂה אני את פרוכת המשי, מלבד הכנסת כלה, שהיא מתעסקת בה, זכרה לה אלוה לטובה. ובכן הכול נגמר בכי-טוב. וציויתי להשמש, באם לא ישמע ונשׂא עווֹנו, לבל יהי היכל ה' למלון אורחים, ושיסגר הבית בלילות ולא יטמא אותו כל צרוע וכל זב…"
עוד הנשמה כותבת מימין, ונשמה אחרת באה ותכתוב משׂמאל כדברים האלה: “אני בּריל בן יהודית הנני כבן שבעים שנה; טרם כלה כוחי עבדתי בזעת אפים, וכאשר זקנתי ושׂבתי וכוחי עזבני, החילותי לחזר על הפתחים. מתחילה הייתי שׂבע מדי יום ביומו, כי ידעו אותי בעלי-הבתים ויחושו לעזרתי, אך לאט לאט נבאשתי בעיניהם ואך לעתים רחוקות זרקו לי לחם יבש נקודים, ולי אין שינַיִם ללעוס… וארא, כי אמות ברעב; ואצא את העיר ואבוא אל ל… עיר ואֵם בישׂראל, והקור גדול מאד, ואלך אל בית-המדרש ללון שם, כנהוג בישׂראל. אך השמש סגר את הדלת בעדי מבּוֹא, כי חזקה עליו מצוַת הגבאי, לבל יהי בית ה' מקום ללון לעוברי אורח. והנני ישן עתה בחוץ והכפור אוכל את עצמותי הזקנות והיבשות, ואני רעב, וקר לי מאד, מאד… רבונו של עולם, למי נחוץ בית-המדרש יותר, לך או לי?”
ג 🔗
ותצא בת-קול ממרומים: קראו את שניהם לדין!
ובבוקר נמצאו מתים: הגבאי של בית המדרש בל… על מטתו, ועני זקן – בחוץ, על יד בית-המדרש…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.