רקע
אוסקר ויילד
חשיבותה של רצינות

חשיבותה של רצינות / אוסקר וויילד / תרגם י"ח טביוב

מחזה של קלות-ראש לאנשים כבדי-ראש

מאת אוֹסקר וַילד מאנגלית: י.ח. טביוב


הנפשׁות:


דְּז’וֹן ווֹרְתִּינְג.

אַלְגֵּ’ירְנוֹן מוֹנְקְרִיף.

קַנּוֹנִיקוּס צֵ’יסְיוּבְּל, דוקטור לתיאולוגיה.

מֵירִימַן, משׁרת.

לֵין, משׁרת.


לֵידִי בְּרַקְנֵיל.

גְּוֶנְדּוֹלִין פֵירְפֶקְס, בתה.

סֵיסִילִי קֵרְדְיוּ.

מִיס פְּרִיזְם, אוֹמנת.

הזמן: ההֹוה.


 

מערכה ראשונה    🔗

חדר במעונו של אלג’ירנון בלונדון, ערוך ברב פאר ובטוב-טעם. מן החדר הסמוך נשמעים צלילי-פיאנו. – לין עורך את השלחן למשתה הַטֵּה של אחרי-הצהרים. המנגינה פוסקת ואלג’ירנון נכנס.

אלג’ירנון

השמעת מה שנגנתי, לין?

לין

חשבתי, שלא מן-הנמוס הוא להקשיב, אדוני.

אלג’ירנון

צר לי על זה – עליך. אני אינני מנגן בדיוק – הלא כל אדם יכול לנגן בדיוק – אבל אני מנגן ברגש נפלא. עד-כמה שהדבר נוגע לפיאנו, כחי גדול מאד ברגש. את המדע אני חושֵׂך בשביל החיים.

לין

כן, אדוני.

אלג’ירנון

ומדי דבּרי במדע של החיים – הֲנִתַּחְתָּ את עוגת-הקשואים בעד לֵידי ברקניל?

לין

כן, אדוני. מגישן לו על טס.

אלג’ירנון מסתכל בהן יפה, בוחר לו שתים ויושב על הספה

כן, לין, בדרך-אגב – אורה אני בפנקסך, כי ביום החמישי בערב, כאשר סעדו אצלי לורד שורמן ומ"ר ווֹרתינג, נִשתו, לפי חשבונך, שמונה בקבוקי שַׁמפני.

לין

כן, אדוני: שמונה בקבוקים וחצי הבקבוק.

אלג’ירנון

מדוע-זה שותים המשרתים בביתו של רַוָק תמיד יין שמפני? אני שואל זאת רק לשם ידיעה בעלמא.

לין

אני מבאר זאת על-ידי איכותו המעֻלה של יין הרַוקים, אדוני. בדקתי ומצאתי, שבבתי הנשואים יין עם חותמת ממדרגה ראשונה הוא יקר-המציאות עד-מאד.

אלג’ירנון

אבינו שבשמים! האמנם כל-כך גדולה היא פעֻלתם המשחיתה של הנשואים?

לין

לפי דעתי, הזווג הוא מצב נעים מאד. עד עתה היה לי נסיון מועט במקצוע זה. הייתי בעל אשה רק פעם אחת. זה בא מתוך מִשגה שהיה ביני ובין נפש צעירה אחת –

אלג’ירנון נִלאה

אינני בטוח, שחיי-המשפחה שלך יעַנינוּ אותי ביותר, לין.

לין

לא, אדוני. זה חֹמר שאינו מעַנין עד-מאד. אני עצמי אינני מהרהר בו לעולם.

אלג’ירנון

כך מחַיֵּב טבעו של דבר, מובטחני בזה. תוכל ללכת,

לין

תודה לך, אדוני. יוצא.

אלג’ירנון

דעותיו של לין על חיי-הנשואים נראות לי חפשיות קצת. באמת, אם המעמדות התּחתּונים לא ישַמשו לנו מופת של חיים הגונים, איזה צֹרך יש בהם בכלל? כפי-הנראה, בתור מפלגה, אין להם שום רגש של אחריות מוסרית.

נכנס לין.

לין

מיסטר ארנסט ווֹרתינג.

נכנס דְּזֶ’ק. לין יוצא.

אלג’ירנון

מה שלומך, ארנסט יקירי? מה הביאך העירה?

דזֶ’ק

אָה, התענוג, התענוג! וכי איזה עסק אחר יוכל להביא את איש לכל מקום שהוא? ואתה, אלג’י, עוסק באכילה, כנהוג?

אלג’ירנון בחשיבות מעֻשה

כפי שידוע לי, נוהגים בחברה המעֻלה לטעום קצת בחמש שעות. איפה בלית את כל העת מיום החמישי שעבר?

דז’ק יושב על הספה

בכפר.

אלג’ירנון

במה אתה עוסק שם?

דז’ק מסיר את נעלי-ידיו

כשאדם יושב בעיר הוא משעשע את-עצמו. כשאדם יושב בכפר הוא משעשע את אחרים. וזה משעמם עד-מאד.

אלג’ירנון

ומי הן הבריות שאתה משעשע שם?

דז’ק בבדיחות-הדעת

אָה, שכנים, שכנים.

אלג’ירנון

שכנים נעימים במחוז שרופשיר שלך?

דז’ק

איֻמים ונוראים, אינני מדבּר אף עם אחד מהם.

אלג’ירנון

אם כן, אתה משעשע אותם ביד רחבה! נגש אל השלחן ולוקח לו עוגה. הלא שרופשיר הוא שֵׁם המחוז של אחֻזתך?

דז’ק

איך? שרופשיר? כן, כמובן. הוֹ, הוֹ! למה כל הכוסות הללו? למה אותן עוגות-קשואים? למה פזרנות הוללה שכזו אצל צעיר שכזה? ומי ומי הבאים אל הַטֵּה?

אלג’ירנון

אָה, רק הדודה אוגוסטה וגוֶנדולין.

דז’ק

מה-טוב ומה-נעים!

אלג’ירנון

כן, עד-כאן הכל טוב; אלא שחוששני, שהדודה אוגוסטה לא תהיה שבעת-רצון ביותר ממציאותך בכאן.

דז’ק

רשאי אני לשאול, מדוע?

אלג’ירנון

ידידי היקר, מנהג העגבנות שאתה נוהג בגונדולין הוא ממש מנֻוָּל. הוא כמעט לא פחות מגֻנה ממנהג העגבנות שגונדולין נוהגת בך.

דז’ק

אני אוהב את גונדולין. אני באתי לונדונה ביחוד ובפֵרוש כדי להשתדך לה.

אלג’ירנון

ואני דמיתי, כי באת לשם תענוג. להשתדכות אני קורא עסק.

דז’ק

כמה אי-רומנטי אתה!

אלג’ירנון

באמת אינני רואה שום רומנטיות בהשתדכות. רומנטי הוא מאד להיות שקוע באהבה. אבל אין אף קורטוב של רומנטיות בהצעה ברורה ומָחלטת. הלא אפשר שתתקבל ההצעה. כמדֻמני, שכך סופה של כל הצעה. ואז הלא עברה ובטלה כל ההתרגשות. אם אקח לי אשה בזמן מן הזמנים, אשתדל בודאי לשכוח את העובדה.

דז’ק

בזה אינני מסֻפּק כלל, אלג’י היקר. לא נבראו דַּיָּנֵי גרושים אלא לבריות שכמותך, שכֹּח זכרונן אינו כתִקנו.

אלג’ירנון

לא להועיל הם וכוחים בענין זה. הגֵּרושים נחתכים בַּשָּׁמַיִם – דז’ק שולח את ידו לקחת עוגה. אלג’ירנון ממהר ועוצר בידו אנא, אל-נא תגע בעוגות-הקשואים. הן נועדו מתחלת ברִיָּתן לשם הדודה אוגוסטה. לוקח אחת ואוכלהּ.

דז’ק

ואולם אתה הנך אוכל אותן כל-העת.

אלג’ירנון

אני – זה ענין אחר לגמרי. הלא היא דודתי. לוקח קערה מעל השלחן. הנה לך לחם עם חמאה. הַלַּחמאות הללו הוכנו בשביל גוֶנדולין. גונדולין מעריצה לחמאות.

דז’ק נגש אל השלחן ולוקח לו לחמאוֹת

באמת, הלחם טוב מאד וגם החמאה יפה.

אלג’ירנון

אבל, ידידי היקר, מבּין פתחי-פיך נכּר, שאתה מתכַּון לאכול את הכל. הנך מתנהג ממש כאילו כבר היית בעלה. ואולם עדַין לא נִשאה לך, ומסֻפּקני, אם בכלל תִּנָּשא לך.

דז’ק

מאין לך השערה זו?

אלג’ירנון

ראשית, אין הנערות נִשאות לעולם לאותם שהן מתעסקות אִתם בפלירט. אין זה נאה בעיני הנערות.

דז’ק

הבל הבלים!

אלג’ירנון

אין זה הבל, אלא אמת גדולה. ובזה מתבאר המספָּר העצום של רַוקים שאנו רואים בכל-מקום. והשנית, אני לא אתן הסכמתי.

דז’ק

הסכמה שלך?

אלג’ירנון

ידידי היקר, גונדולין היא שארת-בשרי, שנית-בשני. ובטרם אתן לך רשות לשאת אותה, עליך לברר לי את כל אותו הענין עם סיסילי. מצלצל בפעמוֹן.

דז’ק

סיסילי? מה פֵּרושם של דברם הללו? מי היא אותה סיסילי? אינני יודע שום סיסילי.

נכנס לין.

אלג’ירנון אל לין

הָביאה לי את תיק-הסיגריטות, שעזב מ"ר וורתינג בחדר-העִשון כשסעד אצלנו באחרונה.

לין

שומע אני, אדוני. יוֹצא.

דז’ק

האם כַּונתך לאמר, שתּיק-הסיגריטות שלי היה כל-אותה העת אתך? מדוע אפוא לא הואלת להודיעני את הדבר? ואני כתבתי מכתבי-יאוּש אל הבולשת. וכבר אמרתי לקצוב שכר הגון למשיב את האבֵדה.

אלג’ירנון

חבל, שלא קצבת. כי באמת השעה דחוקה לי עתה יותר מכפי-הרגיל.

דז’ק

עתה אין שום חשבון להציע שכר הגון, מאחרי שנמצאה האבדה.

לין מביא את תיק-הסיגריטוֹת על טס. אלג’ירנון ממהר לקחת את התיק. לין יוֹצא.

אלג’ירנון

אני מחֻיָּב להגיד לך, כי זוהי גסות גדולה מצדך, אֶרנסט. פוֹתח את התיק וּמתבוֹנן בוֹ ואולם, אין בכך כלום; כי כפי שאני רואה עתה מתוך הכתֹבת שמבפנים, אין זה כלל התיק שלך.

דז’ק

כמוּבן הוא שלי. קָרֵב אליו אתה ראית אותו אצלי מאה פעמים, ואין לך שום רשות לקרֹא מה שכתוב מבפנים. אין דרכו של גֶּ’נטלמן לקרֹא כתבות פרטיות של תיקי-אחרים.

אלג’ירנון

אך טפשות היא להתנהג תמיד על-פי כללים קבועים ומוצרים, מה שֶּׁמֻּתָּר לקרֹא ומה שאסור לקרֹא. יותר ממחציתה של הקולטורה של הזמן מיֻסדת על מה שאסור לקרֹא.

דז’ק

עובדה זו ידועה גם לי, ואינני מתכַּון כלל להכּנס בוכּוחים על-דבר הקולטורה של הזמן. זה אינו חֹמר לשיחה פרטית. אלא, פשוט, אני דורש את תיק-הסיגריטות שלי בחזרה.

אלג’ירנון

כן; אבל התיק הזה אינו שלך. תיק זה הוא מתנה של נפש אחת, שנקראת סיסילי, ואתה אמרת, שאינך יודע שום בעלת שֵׁם כזה.

דז’ק

אחרי שחשקה נפשך ככה לדעת זאת, הנני מודיעך, כי אותה סיסילי היא דודה שלי.

אלג’ירנון

דודה שלך?

דז’ק

כן-הוא. וגם מלבּבת היא מאד, מטרונה זקנה זו. והיא יושבת בטונברידג'-וֶלס. ועתה הָשיבה לי את תיקי, אלג’י.

אלג’ירנון נסוֹג אל מאחרי גבּה של הספה

אבל מדוע היא קוראה לעצמה סיסילי הקטנה, אם היא דודתך ויושבת בטונברידג’וֶלס? קוֹרא “מאת סייסלי הקטנה, בחבּה יתֵרה”.

דז’ק נגש אל הספה וכוֹרע עליה

וכי מה בכך, ידידי היקר? יש דודות רמות-קומה ויש דודות שפלות-קומה. לפי דעתי, צריכה שאלה זו להמסר לדודות, וכל אחת מהן רשאית לפתרה כטוב בעיניה. כסבור אתה, שכּל דודה מחֻיבת להיות דוקא כאותה שלך? הלא זה דבר שאין הדעת סובלתו. בשם אלהים, הָשיבה לי את תיקי. הוֹלך אחרי אלג’ירנוֹן בכל החדר סביב.

אלג’ירנון

כן; אבל מדוע קוראה לך דוֹדתך בשם דוֹד? “מאת סיסילי הקטנה, בחבּה יתרה – לדודהּ היקר דזֶ’ק”. מודה אני, שאין לערער אל קטנותה של דודה; אבל כי דודה, מאיזו קומה שתהיה, תקרא לבן-אחיה או לבן-אחותה בשם דוד, – זה דבר שאין שִׂכלי תופס אותו. ומלבד זה, אין שמך כלל דז’ק, אלא אֶרנסט.

דז’ק

לא אֶרנסט שמי, כי-אם דז’ק.

אלג’ירנון

תמיד אמרת לי, כי אֶרנסט שמך. אני הצגתיך לפני כל העולם בשם ארנסט. גם חזותך מוכיחה, כּי שמך הוא ארנסט. מימי לא ראיתי בעל פנים ארנסטיים 1כמוך. שגעון גמור הוא להחליט, שאין שמך ארנסט. הלא כן נִדפס על כרטיסיך. הנה אחד מהם. נוטל כרטיס מן התיק “מ”ר ארנסט וורתינג, ב. 4. אלבני". הכרטיס הזה יהיה שמוּר אתי, לעֵד כי ארנסט שמך, פן תנסה להכחיש את הדבר בפני או בפני גונדולין או בפני מי-שיהיה. שָׂם את הכּרטיס בכיס בגדו.

דז’ק

פשוטו של דבר כך הוא: בעיר קוראים לי ארנסט, ובכפר – דזֶ’ק, ותיק הסיגריטות נִתַּן לי במתנה בכפר.

אלג’ירנון

כן, – אבל זה אינו פתרון מספיק כל-עִקר לאותה החידה, שדודתך הקטנה סיסילי, היושבת בטונברידג'-ולס, קוראה לך בשם “דודי היקר”. שמע-נא, נער זקן, מוטב שתוציא אלי את כל הדבר תכף ומיד. פתח פיך!

דז’ק

אלג’י יקירי, הנך מדבּר ממש כדנטיסט, אות באות. ולדבּר כדנטיסט בשעה שאינך דנדטיסט – זה מגֻנה מאד. זה עושה רשֶׁם כוזב.

אלג’ירנון

זהו ממש מה שעושים הדנטיסטים. ועתה, פתח פיך ויאירו דבריך! ספּר לי את כל הדבר כמו שהוא. צריך אני להעיר, כי תמיד חשדתיך, שאתה בחשאי בונבוריסט גמור; ועתה נוכחתי, כי חשדתיך במה שיש בך.

דז’ק

בונבוריסט? בריה זו מה טיבה?

אלג’ירנון

אני אגיד לך את פֵּרוש המלה המצֻינה הזאת, תכף לאחר שתואיל לבאר לי, מדוע הנך ארנסט בעיר ודזֶ’ק בכפר.

דז’ק

טוב; אבל הוצא אלי את תיק הסיגריטות שלי בראשונה.

אלג’ירנון

הנהו. מוֹסרוֹ לידו ועתה הוצא אלי את באורך, והשתדל-נא, שיהי רחוק מן המציאוּת. יוֹשב על הספה.

דז’ק

ידידי היקר, בבאורי אין כל אי-אפשרות. אדרבה, הוא פשוט עד-מאד. מ"ר תומַס קַרדיוּ המנוח, אשר אִמצני לבן לו כשהייתי עוד בילדותי, הפקידני אחרי-כן, על-פי צַואתו, לאפיטרופוס לנכדתו, מיס סיסילי קַרדיוּ. וסיסילי זו, מתוך רגשי הכבוד, שלבה רוחש לי ושאתה בודאי לא תוכל להעריכם כראוי, קוראה לי דודי, והיא יושבת באחֻזתי בכפר תחת השגחתה של האומנת המצֻינה שלה, מיס פריזם.

אלג’ירנון

בדרך אגב: איה מקום כבודה של אחֻזתך זו?

דז’ק

זה אינו נוגע לך, נערי הטוב. אותך לא יזמינו לשָׁם בעתיד הקרוב… אבל אני יכול רק להגיד לך בתם-לבב, כי מקומה איננו במחוז שרוֹפשיר.

אלג’ירנון

כן נבּא לי לבי מכבר, רעי היקר! אני “בונבורִיתי” את שרופשיר לארכה ולרחבה שתי פעמים, לרגלי ענינים שונים. ובכן, המשך-נא את ספורך. מדוע הנך ארנסט בעיר – וּדז’ק בכפר?

דז’ק

אלג’י יקירי, מסֻפקני, אם מסֻגל אתה להבין את נמוקַי האמּתיים. אין בך רצינות בשעוּר הדרוש לכך. כשאדם מתעלה למדרגת אפיטרופוס, הריהו משתדל, מבלי-משים, לעלוֹת גם למדרגה רמה של מוסריות מכל הבחינות. זוהי חובתו. ומפני שמדרגה רמה של מוסריות אינה עשויה להועיל הרבה לבריאותו של אדם או להצלחתו, לפיכך, כדי שתהיה לי אמתלה לנסוע העירה, המצאתי בדותה: שיש לי אח צעיר, ארנסט שמו, והוא יושב בלונדון, באלבני, ונופל תמיד מדחי אל דחי. הרי לפניך, אלג’י יקירי, כל האמת כמוֹת שהיא, בכל טהרתה ובכל פשטותה.

אלג’ירנון

האמת איננה תמיד טהורה, ולעולם איננה פשוטה. החיים המודרניים היו משעממים מאד אִלו היתה כך, והספרות החדשה הלא היתה אז ממש מן הנמנעות!

דז’ק

צרה זו היה אפשר עוד לשאת.

אלג’ירנון

בבקֹרת הספרות אין כחך גדול כלל, ידידי היקר. אל-נא תגע בה. הנח זאת לאנשים שלא היו מעולם באוניברסיטה. הם עושים זאת בהצלחה מרֻבּה בעתונים היומיים. אתה הנך באמת בונבוריסט. צדקתי מאד באמרי, שאתה בונבוריסט. אתה מן הבונבוריסטים המשֻׁכללים ביותר.

דז’ק

אבל מה פֵּרושה של מלה זו?

אלג’ירנון

אתה בדית אח צעיר, מועיל מאד, שנקרא ארנסט, כדי שתוכל לעלות העירה בכל שעה שתחפוץ. ואני בדיתי לי חולה תמידי יקר-הערך, שנקרא בונבורי, כדי שאוכל לרדת הכפרה בכל שעה שאחפוץ. בונבורי זה – ממש אין ערוֹך לו. ולמשל, אלמלא רֹעַ מצב בריאותו של בונבורי, לא היתה לי שום אפשרות לסעוד אתך היום בערב בבית-היין של ויליס, אחרי שדודתי אוגוסטה הזמינה אותי עוד לפני שבוע לסעוד אצלה היום.

דז’ק

אבל אני לא הזמנתיך כלל לסעוד אתי הערב באיזה מקום שהוא.

אלג’ירנון

יודע אני. אתה מתנהג בהתרשלות איֻמה בנוגע למשלוח הזמנות. זוהי טפשות גדולה מצדך. אין לך דבר משעמם יותר מאי-קבלת הזמנה.

דז’ק

מוטב שתסעד היום אצל דודתך אוגוסטה.

אלג’ירנון

אין בי אף קורט של תשוקה לדבר שכזה. ראשית, סעדתי אצלה ביום השני, ולסעוד אצל קרובים פעם בשבוע – זה די והותר. שנית, אם אתמיד או לא אתמיד לסעוד אצלם, הם מתנהגים אתי תמיד כעִם בן-בית, בן-משפחה, ואני נשלח אל השלחן או בלי אשה כלל או בשתים בבת-אחת. שלישית, אני יודע מראש, ליד מי היא אומרת להושיב אותי בערב הזה. היא רוצה להושיבני אצל מֵירי פרוקהַר, המשחקת תמיד בפלירט עם בעלה שלה מקצה השלחן ועד קצה השלחן. זה אינו תענוג גדול לשכנה. ולא עוד, אלא שזה גם שלא כהוגן… ומנהג מגֻנה זה הולך ומתפשט במדה מבהילה. מספר הנשים בלונדון הנוהגות פלירט בבעליהן שלהן הוא גדול עד לשערוריה. כמה מן הכּעוּר יש בזה! הרי זה פשוט כמי שמכבס את לבניו הנקיים בפרהסיה. וחוץ מכל זה, הנה עתה, לאחרי שנודע לי שאתה בונבוריסט בלב ונפש, הריני מרגיש צֹרך טבעי לשיח אתך על-אודות הבונבוריסמוס. אני רוצה לפרש ולברר לך את כל משפטיו וחֻקותיו.

דז’ק

אינני בונבוריסט על-עִקר. אם תקבל גונדולין את ידי ולבי, הריני מוכן וּמזֻמן להרוג את אחי; באמת אומר אני להרגהו בכל-אֹפן. סיסילי התחילה מתענינת בו יותר מדי. וזה היה לי לטֹרח. ולכן אני מתעתד להפטר מארנסט. ואני יועץ אותך בכל-תֹקף לעשות כן גם למ"ר… לאותו ידידך החולה התמידי בעל השם הטפשי.

אלג’ירנון

בשום-אֹפן לא אֹבה להפרד מעל בונבורי שלי, ואם בזמן מן הזמנים תהיה נשוי – מה שמוטל אצלי בספק גדול – תשמח מאד לדעת ולהכיר את בונבורי. מי שנושא אשה ואינו מכיר את בונבורי, צפוי הוא אל שעמום מרֻבּה מאד.

דז’ק

הבל וריק. אם אקח לי לאשה נערה מלבבת כגונדולין – ורק בה לבדה בחרתי מכל הנערות אשר ידעתי – אז בודאי לא אהיה זקוקו לרֵעוּתו של בונבורי.

אלג’ירנון

אם כן, תהיה אשתך זקוקה לכך. כפי-הנראה, אין אתה יודע, שבחיי-הנשואים יש שלשה שֻׁתפים ולא שנים.

דז’ק כמטיף מוּסר

זוהי, ידידי הצעיר, הדעה הנפסדה, שהדרמה הצרפתית הפּרועה מפיצה בעולם במשך חמשים השנים האחרונות.

אלג’ירנון

כן; והבית האנגלי המבֹרך הוכיח את אמתתה במשך חצי ההזמן הזה.

דז’ק

בשם אלהים, אל-נא תתאמץ להיות ציניקן. קל מאד להיות ציניקן.

אלג’ירנון

רעי הטוב, בזמן הזה לא קל כל-עִקר להיות דבר-מה. ההתחרות איֻמה בכל פנה שאתה פונה. נשמע צלצול פעמוֹן אלקטרי אה, זוהי, מסתמא, הדודה אוגוסטה. רק קרובים ונושים מצלצלים בסגנון וַגנֶרי כזה. ובכן – אם אהגה אותה מן המסלה לעשרה רגעים, כדי שתהיה לך שעת הכשֶׁר להציע את הצעתך לגונדולין, – הנלך אז לסעוד בערב אצל ויליס?

דז’ק

יהי כן, אם אתה עומד על-כך.

אלג’ירנון

כן – אבל עליך להתיחס לזה בכֹבד-ראש. אני שונא את האנשים, הנוהגים קלות-ראש בעניני-אכילה. זוהי שטחיות גדולה מצדם.

נכנסלין

לין

לֵידי ברַקניל ומיס פֵירפקס.

אלג’ירנוֹן הוֹלך לקראתן. הן נכנסוֹת.

לידי ברקניל

שלום לך, אלג’ירנון יקירי. אקוה, שאתה נוהג כשורה.

אלג’ירנון

מצב בריאותי הוא כהוגן וכשורה, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

זה אינו אותו הדבר בעצמו ממש. ולא עוד, אלא שעל-פי-רֹב הם נמצאים ביחד. רוֹאה את דז’ק ומנענעת לוֹ ראשה בקָרת-קֶרח.

אלג’ירנון אל גוֶנדולין

הוֹ, הוֹ, איזה הִדור!

גונדולין

אני תמיד מהֻדרה. האין זאת, מ"ר וורתינג?

דז’ק

אַת תכלית השלֵמוּת, מיס פירפקס.

גונדולין

אה, אקוה, שאינני כך. כי אם כן, הלא אין עוד מקום להתפתחות, ואני אומרת להתפתח עוד בכמה בחינות. גוֶנדוֹלין וּדזֶ’ק יוֹשבים להם בקרן זוית.

לידי ברקניל

מאד יֵצַר לי אם אֵחרנו קצת, אלג’ירנון, אבל הייתי מחֻיבת לסור אל לידי הרבורי היקרה. אני לא הייתי אצלה מעת שמת עליה בעלה. מימי לא ראיתי שנוי כזה באשה: היא נראית עתה צעירה בעשרים שנה, לפחות. ועתה, תנה-נא לי כוס טה ואחת מאותן עוגות-הקשואים הנחמדות שהבטחת לי.

אלג’ירנון

כרגע, דודה אוגוסטה. הוֹלך אל שלחן הטה.

לידי ברקניל

אולי תבואי לשבת אצלי, גונדולין?

גונדולין

תודה רבה, אמא; גם פה אני יושבת בהרוָחה.

אלג’ירנון מרים את הקערה הריקה ונבעת

אבינו שבשמים! לין! מדוע אין כאן עוגות-קשואים? הלא הזמנתין בפֵרוש.

לין בפנים נזעמים

היום לא היו קשואים בשוק, אדוני. הלכתי לבקשם פעמַים.

אלג’ירנון

לא היו קשואים?

לין

לא כלל, אדוני. אף לא בכסף מזֻמן.

אלג’ירנון

טוב. תוכל ללכת, לין. תודה לך.

לין

תודה, אדוני. יוֹצא.

אלג’ירנון

אני מצטער מאד מאד, דודה אוגוסטה, שאין כל קשוּאים, ואף לא בכסף מזֻמן.

לידי ברקניל

אין בכך כלום, אלג’ירנון. טעמתי עוגות אחדות אצל לידי הרבורי, שכפי-הנראה, אין לה עתה בעולמה כלום מלבד תענוגים.

אלג’ירנון

שמעתי, כי שערה הפך כֻּלו זב מִצַּעַר.

לידי ברקניל

צבע שערה נשתנה, זה ברור. אלא שאינני יודעת מאיזו סבּה. אלג’ירנון מגיש לה כוֹס טה. תודה. צפנתי לך תענוג מיֻחד לערב הזה, אלג’ירנון. אי אומרת להושיבך לידי מירי פרוקהַר. היא אשה נעימה ונוהגת חבּה מרֻבּה כל-כך בבעלה. ממש הנאה היא להביט אליהם.

אלג’ירנון

צר לי מאד, דודה אוגוסטה, אבל חוששני, שאהיה מוכרח לוַתר על העֹנג לסעוד אצלך בערב הזה.

לידי ברקניל בפנים נזעמים

אקוה, שלא יבוא לידי-כך. הלא זה יהרוס את כל סדר-השלחן שלי. על דודך יהיה אז לסעוד למעלה. לאשרנו הוא רגיל בכך.

אלג’ירנון

זוהי בודאי מורת-רוח לך, ואין לי צֹרך להגיד לך כמה גדול צערי שלי, אך מה אעשה וזה-עתה קבלתי טלגרמה, המודיעה אותי, כי ידידי המסכן בונבורי חלה שוב מחלה קשה. מחליף מבטי-עין עם דז’ק. כנראה, חושבים אנשי ביתו, שמציאוּתי אצלו נחוצה עתה.

לידי ברקניל

זה דבר משֻׁנה מאד. בריאותו של אותו מ"ר בונבורי היא, כנראה, רופפה עד-מאד, במדה שאינה מצוּיה כלל.

אלג’ירנון

כן; קו הבּריאות של בונבורי המסכן הוא דק מן הדק – הוא חולה כל ימיו.

לידי ברקניל

באמת מחֻיבת אני להגיד לך, אלג’ירנון, כי לפי-דעתי, כבר הגיע זמן למ“ר בונבורי להחליט בבֵרור, האומר הוא לִחיות או למוּת. בשׁאלה כזו לא נאה כלל להראות פנים לכאן ולכאן – זה, שפוט, חֹסר-טעם. וגם אין דעתי נוחה כלל מאותה החבּה היתרה שמראים בזמננו לחולים. חבּה זו גם היא חולנית, בעיני. מחלה, מאיזה מין שתהיה, אינה כלל מן המדות שראויל סיען ולזרזן אצל חברינו. הבריאות היא ראישת חובת החיים. אני אומרת זאת תמיד לדודך העלוּב, אך הוא, כנראה, אינו משגיח בדברי – עד-כמה שהם נוגעים לרפאותו. אני אחזיק לך טובה, אם תבקש בשמי את מ”ר בונבורי, כי יואיל להשתדל, שלא יאחזהו קורדיקוס או פגע אחר ביום-השבת הבא; כי אני סומכת עליך, שתהיה לי לעזר בעריכת נשף-המנגינות. זה הנשף האחרון שלי וצריך להכניס בו איזה חִדוש, אשר יחַיה את רוח האורחים ויתן חֹמר לשיחה, ובפרט בשלהי העוֹנה, כשכּל אחד כבר הגיד כל מה שהיה לו להגיד, מה שבדרך-כלל לא היה, מסתמא, “מִרבּה להכיל”.

אלג’ירנון

אני אדבר עם בונבורי, דודה אוגוסטה, אם רק דעתו מיֻשבת עליו עדַין, וכמדֻמני, שאוכל להבטיחך, כי ליום-השבת יהיה בקו הבריאות. ואמנם המוסיקה היא ענין קשה. הלא ידעת, כי במוסיקה יפה אין הם מאזינים, ובמוסיקה גרועה אין הם מסיחים. ואולם אני אברר לך בקצור את הפרוגרמה, שרשמתי לי בראשי-פרקים, אם תואילי ללכת אתי אל החדר הסמוך, לרגעים מועטים.

לידי ברקניל

אני מודה לך, אלג’ירנון, על חבּתך וטבך. קמה והוֹלכת אחריו. מֻבטחת אני, שהפרוגרמה תהיה נפלאה, אחרי קצורים והשמטות מועטים. זמירות צרפתיות לא אוכל להרשוֹת. הבריות חושבות אותן לבלתי-הגונות, ואז או שמעמידות פנים נעלבים, מה שהוא מנֻוָּל מאד, או שממלאות פיהן צחוק, מה שרע עוד יותר. ואולם אשכנזית נשמעת כלשון הגונה כל-צרכה, וכמדֻמה לי, כי כן היא באמת. גונדולין, את תלכי אתנו.

גונדולין

בודאי, אמא.

לידי ברקניל ואלג’ירנוֹן יוצאים אל חדר-המוסיקה, וגונדולין נשארת על מקוֹמה.

דז’ק

היום הזה היה יפה מאד, מיס פירפקס.

גונדולין

אנא, אל-נא תדבר אלי על-אודות מזג האויר, מ"ר וורתינג. כשמדבּרים עלי על-אודות מזג האויר, בטוחה אני, שמתכּונים לדבר אחר – וזה מביא אותי לידי התרגשות.

דז’ק

אני מתכַּון לדבר אחר.

גונדולין

מראשית כזאת ידעתי. בכלל, כל השערותי באות תמיד.

דז’ק

ואני הייתי רוצה, שתרשיני להשתמש בהסתלקותה הזמנית של לידי ברקניל – –

גונדולין

אני יועצת אותך בכל-תֹקף לעשות כזאת. יש לה לאמא מנהג מגֻנה לשוב החדרה לפתע-פתאם, וכבר היה לי אִתה דין ודברים בנדון זה פעמים רבות.

דז’ק מתוֹך זעזוע-עצבים

מיס פירפקס, מן הרגע הראשון שראיתיך הערצתי אותך יותר מכל הנערות… שפגשתי אחרי-כן – – לאחרי שראיתי אותך – –

גונדולין

כן; זה ידוע לי היטב. ואני חפצתי פעמים רבות, כי לכל-הפחות בקהל תַּראה זאת ביתר-הבלטה. אני מצאתי בך תמיד קסם מיֻחד, שאין לעמוד לפניו. וגם בטרם ראיתיך לא הייתי כלל וכלל שוַת-רוח אליך. דז’ק מביט אליה בתמהון. אנחנו חיים – אקוה, שזה ידוע לך, מ"ר וורתינג – בדור של אידיאלים. עובדה זו מוטעמת בהתמדה בירחונים היקרים ביותר, וכפי ששמעתי, כבר הגיעה עד בימת-המטיפים בבתי-התפלה שבערי-השדה. והאידיאל שלי היה תמיד – לאהוב את מי ששמו ארנסט. יש בשם זה מה שמעורר בטחון מָחלט. ובו ברגע שהגיד לי אלג’ירנון, כי יש לו ידיד שנקרא ארנסט, בו ברגע ידעתי, כי עתידה אני לאהוב אותך.

דז’ק

האמנם אַתּ אוהבת אותי, גונדולין?

גונדולין

אהבה עזה!

דז’ק

חֶמדתי! לא תוכלי לשער, כמה אִשרת אותי.

גונדולין

ארנסט שלי!

דז’ק

ואולם הלא אין כַּונתך לאמר, שלא יכולת לאהבני אִלו לא נקראתי ארנסט?

גונדולין

אבל הלא שמך ארנסט.

דז’ק

כן, זאת ידעתי. אבל, נניח שאני נקרא בשם אחר – האם כַּונתך לאמר, שאז לא יכולת לאהוב אותי?

גונדולין בלי-פקפוק

זהו בפֵרוש פלפול מיטַפיסי, וככל פלפול מיטפיסי אין לו אלא יחס רחוק מאד אל המעשים של חיי-המציאות, כפי שאנחנו תופסים אותם.

דז’ק

האמת אגיד לך, חמדתי, כי כשאני לעצמי אינני מחבב את השם ארנסט… כמדֻמני, שהוא אינו נאה לי כלל.

גונדולין

הוא נאה לך ואתה נאה לו. זה שם אלֹהי. יש בו מוסיקה מיֻחדת. הוא מעורר רטט.

דז’ק

באמת אני מחֻיב להודות, גונדולין, כי לפי-דעתי, יש המוני שמות אחרים יפים ונעימים יותר. למשל, דזֶ’ק, הוא לפי-טעמי, שֵׁם נפלא.

גונדולין

דז’ק?… לא, בשם דז’ק אין מוסיקה אלא מעט מאד, אם בכלל ישנה בו. הוא אינו מרעיד – אינו מעורר שום רטט… אני ידעתי הרבה דזֶ’קים, וכֻלם, בלי יוצא מן הכלל, היו משעממים יותר מכפי-הרגיל. ומלבד זה, הנה ידוע לכל, כי דזֶ’ק הוא שֵׁם למשרתים, שנתקצר מן דז’ון. ואני נָדה לכל אשה, שֶׁנִּשאה לאיש ששמו דז’ון. היא לא תזכה, בודאי, לעולם לטעום טעמו של עֹנג הבדידות – אם גם לרגע קטן. השם היחידי, שאפשר לבטוח בו, הוא ארנסט.

דז’ק

גונדולין, אני צריך שֶׁיִּקָּרא לי שם תכף – רצוני לאמר: אנו צריכים להכנס לחֻפּה תכף. אין לאבּד אף רגע.

גונדולין

להכּנס לחֻפּה, מ"ר וורתינג?

דז’ק בתמהון

כמובן – בודאי. הלא את יודעת, שאני אוהב אותך, וגם את, מיס פירפקס, הראיתִני לדעת, שאינך כלל שוַת-רוח אלי.

גונדולין

אני מעריצה אותך. אבל עוד לא באת אלי בהצעה. עוד לר נדברנו כלל על-אודות החתֻנה, בענין זה עוד לא נגענו כל-עִקר.

דז’ק

טוב… האוכל לבוא אליך עתה בהצעה?

גונדולין

לפי-דעתי, זו שעת הכשֶׁר מאין כמוה. וכדי שלא תַשלה את נפשך בשום תקות-שוא, הנני רואה לי חובה להזהירך מראש, כי גמורה ומָחלטת אצלי לקבל את הצעתך.

דז’ק

גונדולין!

גונדולין

כן, מ"ר וורתינג – מה היה בדעתך להגיד לי?

דז’ק

אַת יודעת מה שרציתי להגיד לך.

גונדולין

אבל עדַין לא הוצאת את הדבר מפיך.

דז’ק

גונדולין, התֹאבי להנשא לי? כורע על ברכיו.

גונדולין

כמובן, מסכימה אני, מחמדי. אבל כמה הארכת בהכנות לכך! חוששת אני, שנסיונותיך במקצוע זה מועטים מאד.

דז’ק

יחידתי, מעולם לא אהבתי כל נפש בעולם, חוץ ממך.

גונדולין

כן, אבל יש שהגברים עושים התעות לשֵׁם הרגל בעלמא, כדי “לאַמן” את לשונם. אי יודעת כי אָחי ג’ירַלד מתלמד בכך. כל חבֵרותי מספרות לי זאת. מה נפלאות-כחֻלות עיניך, ארנסט! הן כחֻלות לגמרי, לגמרי. אקוה, כי תביט אלי תמיד בעיניִם כאלה, ביחוד במעמד אחרים.

נכנסת לידי ברקניל.

לידי ברקניל

מ"ר וורתינג! קום, אדוני, ממצב השכיבה-למחצה. זה אינו מן הנמוס כל-עִקר.

גונדולין

אמא! הוא מנסה לקום, והיא עוצרת בו אני מחֻיבת לבקש ממך להסתלק. לא זה המקום לך. ומלבד זה, הנה מ"ר וורתינג עוד לא כִלה עד-גמירא.

לידי ברקניל

רשאית אני לשאֹל, מה לא כִלה?

גונדולין

אני נתארסתי למ"ר וורתינג, אמא. הם קמים שניהם יחד.

לידי ברקניל

סלחי לי, אַת אינך מאֹרסה לשום איש. כשתהיי מאֹרסה לאיש, אז אני או אביך – אם יַרשהו מצב בריאותו – נודיעך את הדבר. הארוסין צריכים לבוא על הנערה כהפתעה, נעימה או לא-נעימה, הכל לפי הענין. בכל-אֹפן אין דברים כאלה מסורים להכרעתה ולהחלטתה… ועתה יש-לי לערוך אליך, מ"ר וורתינג, שאלות אחדות. ובעוד שאני אעסוק בחקירה ודרישה, תחכי לי את, גנדולין, בחוץ במרכבת.

גונדולין בלשוֹן-תוכחה

אמא!

לידי ברקניל

אל המרכבה, גונדולין! גונדולין הולכת אל הפתח. היא ודז’ק שולחים זה לזה נשיקות מאחרי גבּה של לידי ברקניל. זו מביטה לצדדים בתמיה, כאילו אינה יודעת מה קול הצלילים האלה. לבסוֹף היא פונה לאחור גוֶנדולין, המרכבה!

גנדולין

כן, אמא. יוצאת כשהיא מביטה לאחור אל דז’ק.

לידי ברקניל יושבת

תוכל לשבת, מ"ר וורתינג. מחפשת בכיסה אחרי פנקס ועפרון.

דז’ק

תודה לך, לידי ברקניל; אני בוחר לעמוֹד.

לידי ברקניל עם עפרון ופנקס בידה

אני רואה לי חובה להודיעך, כי שמך לא נמצא ברשימת הצעירים שלי הבאים בחשבון, אף-על-פי שרשימתי היא אותה בעצמה של הדוכסית בולטון היקרה. באמת, אנחנו עובדות יחדו. ואולם הנני מוכנה לרשֹׁם גםאת שמך, אם תשובותיך עשויות למלא את משאלותיה של אֵם אוהבת באמת. אתה מעַשן?

דז’ק

כן; אני מחֻיב להודות, שאני מעשן.

לידי ברקניל

על זאת אני שמֵחה מאד. צריך שיהיה לאיש תמיד עסק קבוע. רב יותר מדַּי מספר הולכי-בטל בלונדון. כמה ימי חייך?

דז’ק

עשרים ותשע.

לידי ברקניל

גיל יפה מאד לנשואים. אני עומדת על דעתי, כי מי שרוצה לשאת אשה צריך שידע הכל או לא-כלום. מה יודע אתה?

דז’ק אחרי פקפוק מוּעט

איני יודע כלום, לידי ברקניל.

לידי ברקניל

נעים לי מאד לשמוע כזאת. אני אינני מסכימה כל-עִקר לכל אותן התחבולות המכֻוָּנות להמעיט את הבערוּת הטבעית. הבערוּת משוּלה לאותם הפֵּרות הרכים הבאים מכרכי הים: אך תגע בה יד – פָּרח לו פִּקָסָהּ. כל תורת החנוּך של הזמן אינה נכונה מעִקרא. לאשרנו, אין החנוּך – לפחות באנגליה – נושא שום פרי. לוּ נשא, אז היה מעמיד בסכנה גדולה את המעמדות העליונים, והיה מביא לידי מעשי-אלמות בככר-גרוסוינר. מה הן הכנסותיך?

דז’ק

משבעה ועד שמונת אלפים ליטרה בשנה.

לידי ברקניל רוֹשמת בפנקסה

בקרקעות או בניָרות?

דז’ק

רֻבּן בניָרות.

לידי ברקניל

זה משביעני רצון. ברבוי המסים, שגובים מאתנו בחיינו ושנפרעים מאתנו לאחת מיתה, פסקוּ הקרקעות להיות מקור של הכנסה או של הנאה. אחֻזת-אדמה נותנת לבעליה איזה מעמד בחברה ושוללת ממנו את היכלת להחזיק מעמד זה. זהו כל מה שאפשר לאמר על הקרקעות.

דז’ק

יש לי בית-שדה, וכמובן, עם קצת קרקע הַשַּׁיך לזה, בערך אלף וחמש מאות אַקר; אבל פרנסתי אינה תלויה בזה. ובאמת לפי ידיעתי אני, רק גנבי-היער מוציאים איזו תועלת מאחֻזתי זו.

לידי ברקניל

בית-שדה! כמה חדרי-מִטות? ואולם דבר זה יוכל להתברר אחרי-כן. אקוה שיש לך בית גם בעיר? מנערה פשוטה ותמימה כגונדולין הלא אין לדרשׁ שתשתקע בכפר.

דז’ק

כן, יש לי בית בכפר בילגרב, אבל הוא מָשְׂכּר ללידי בלוקסהַם. כמובן, אוכל לקחתו בחזרה, בכל עת שאחפוץ, לאחרי מסירת מודעה של ששה חדשים.

לידי ברקניל

לידי בלוקסהם? אינני מכּירה אותה.

דז’ק

אָה, היא אינה נראית בחברה אלא לפרקים רחוקים. היא מטרונה באה בימים למַדי.

לידי ברקניל

אַה, בימינו אלה אין זאת תעודת-כּשרוּת. מה הוא מספַּר הבית בכפר בילגרב?

דז’ק

קמ"ט

לידי ברקניל מניעה בראשׁה

בצד הבלתי-מהֻדר. מראשית כזאת ידעתי, שיש כאן איזה חסרון. אבל זה אפשר לתקן על-נקלה.

דז’ק

את ההִדור או את הצד?

לידי ברקניל ברגזה

אדַמה, גם זה וגם זה, ולכשיהיה צֹרך בכך. ומה הן דעותיך הפוליטיות?

דז’ק

בּאמת, חוששני שאין לי כלל. אני קונסרבטיבי ליברלי.

לידי ברקניל

אָה, הם נחשבים על הטוֹרִיים. הם סועדים אצלנו; או, לכל-הפחות, סרים אלינו בערב. עתה נעבור אל השאלות הטפלות. העוד אבותיך חיים?

דז’ק

לי אבדו שני הורַי.

לידי ברקניל

אבֵדת אחד מן ההורים תוכל להחשב כאסון; אבל אבדת שניהם נראית כרַשלנות. מי היה אביך? כפי-הנראה, היה איש אמיד. האם נולד בכתֹנת-ארגמן של סוחר – כאשר יאָמר בעתונים הרַדיקליים – או הוא מגזע אצילים?

דז’ק

חוששני, שלא אוכל להשיב תשובה ברורה. כאשר אמרתי לך, לידי ברקניל, אבדו לי הורי. אבל קרוב יותר לאמת הוא, אם אֹמַר, כי אני, כנראה, אבדתּי להורי… אינני יכול להגיד בבֵרור, מי אני על-פי מולדתי. אותי… כן, אותי מצאו.

לידי ברקניל

מצאו!

דז’ק

מ"ר תומַס קרדיו המנוח, בעל לב רך וטוב, מצא אותי ויכנני בכנוּי וורתינג, מפני שבמקרה נמצא אז בכיס-בגדו כרטיס-מסע של במחלקה הראשונה עד וורתינג. הוא שֵׁם עיָרה במחוז סוסיקס. זה מקום-מרפא על שפת הים.

לידי ברקניל

איפה מצא אותך אותו הגֶּ’נטלמן הרחמן בעל הכרטיס של המחלקה הראשונה לאותו מקום-המרפא שעל שפת הים?

דז’ק בכבד-ראשׁ

בצקלון.

לידי ברקניל

בצקלון?

דז’ק ברצינות גדולה

כן, לידי ברקניל. אני נמצאתי בצקלון, בצקלון של עוֹר, גדול למדי, עם בתי-אחיזה, – בקִצור, צקלון פשוט ורגיל.

לידי ברקניל

באיזה מקום נזדמן לידו של מ"ר דזֶ’מס או תומַס, קַרדיו אותו הצקלון הפשוט?

דז’ק

במחלקה לצרורות-יד בבית-הנתיבות של ויקטוריה. הוא נמסר לו בטעות תחת הצקלון שלו.

לידי ברקניל

במחלקה לצרורות-יד בבית-הנתיבות של ויקטוריה?

דז’ק

כן. במסלת ברֵיטון.

לידי ברקניל

המסלה איננה עִקר. מ"ר וורתינג, הנני מחֻיבת להודות, שאני תמהה קצת על הדברים שספרת לי זה-עתה. להִולד, או על-כל-פנים להתגדל, בצקלון של יד, בין שיש לו בתי-אחיזה בין שאין לו, נראה לי כהתקלסות בדרישות-הנמוּס הפשוטות של חיי-המשפחה, – מה שמזכיר לנו את השערורויות היותר מכֹערות של המהפכה הצרפתית. אקוה, שאתה יודע את התוצאות האיֻמות של אותה תנועה-של-פגעים? ואשר למקום המשֻׁנה, שבו נמצא הצקלון, הנה מחלקת-הצרורות של בית-הנתיבות עלולה לשַׁמש מסתור לאי-צניעות חברתית, – ובודאי השתמשו בה לצֹרך זה עוד קֹדם לכן – אבל קשה להחליט, שהיא תוכל להחשב כבסיס נאמן למעמד חשוב בחברה הגונה.

דז’ק

רשאי אני לשאלך, מה תיעציני לעשות? אין לי צֹרך להגיד, שאעשה כל מה שבכחי כדי להבטיח את אָשרה של גונדולין.

לידי ברקניל

אני יועצת אותך בכל-תֹקף לבקש ולרכשׁ לך איזו משפחה במהירות האפשרית ולהתאמץ בכל-כחך להמציא לידינו לכל-הפחות מחצית ההורים, זכר או נקבה, בטרם יחלוף הסיזון.

דז’ק

כן; אבל אינני רואה את האפשרות לעשות זאת. יש לאֵל ידי להמציא את הצקלון בכל-עת ובכל-שעה. הוא אתי בביתי בחדר-המלתחה. אפשר שזה יספיק לך, לידי ברקניל?

לידי ברקניל

לי, אדוני? כלום נוגע הדבר לי? וכי תעלה על דעתך, שאני ולורד ברקניל נַרשה, אפילו בחלום, לבתנו היחידה – נערה שחֻנכה בהשגחה מיֻחדת ובהִדור מעֻלה – להנשא למחלקה של צרורות ולהתחתן עם צקלון? שלום לך, מ"ר וורתינג! יוצאת את החדר בגֹבה-אף.

דז’ק

שלום! בחדר הסמוך מתחיל אלג’ירנון מנגן את הימנוֹן החתֻנה. דז’ק רץ אל הפתח בחֵמה שׁפוכה בשם אלהים, את תנגן את המר-של-פגעים הזה, אלג’י! היצאת מדעתך?

המוסיקה פוֹסקת, ואלג’ירנון נכנס עליז ושׂמח.

אלג’ירנון

האם לא עבר הכל בשלום, נער זקן? הן לא תאמר לי שגוֶנדולין סרבה לך? אמנם יודע אני, שיש לה מנהג משֻנה כזה. היא משיבה את פני כל-איש. אני חושב זאת לרֹע-לב.

דז’ק

אָה, עם גונדולין נגמר הענין בכי-טוב. עד-כמה שהדבר נודע לה, הרי אנו מאֹרשים. אבל אמה היא ממש כבדה מנשׂא. מעוֹלם לא נפגשתי עם גורגונה שכזו… אמנם אינני יודע בבֵרור מה מראיה של גורגונה, אבל בטוח אני בהחלט, שלידי ברקניל היא מאותו המין. בכל-אֹפן היא בריה אימתנית, ומה שמעציב עוד יותר: לא אגדית… סלח-נא לי, אלג’י, כמדֻמני, שאינו מן-הראוי שאדבר על דודתך בפניך דברים כאלה.

אלג’ירנון

נערי הטוב, אני אוהב לשמוע כשמחרפים את קרובַי. זהו הדבר היחידי הַמַּשלים אותי אִתם. קרובים הם פשוט צבּור משעמם של בריות, שאין להם אף מֻשג כל-שהוא כיצד צריך לחיות, ולא מקצת מן-המקצת של חוש טבעי מָתי צריך למות.

דז’ק

אין אלה אלא דברי-הבלים!

אלג’ירנון

לא כלל!

דז’ק

אין בדעתי להכּנס אתך בוִכּוחים על-אודות זאת. אתה אוהב תמיד לריב ולהתוַכח על כל דבר.

אלג’ירנון

אך ורק לתכלית זו נוצרו הדברים מתחלת ברִיָּתם.

דז’ק

ב“הן” שלי, אִלו חשבתי כך, הייתי ממית עצמי ביריה… הפסקה מה דעתך, אלג’י? היש תקוה לגונדולין להִדמות לאמה במשך מאה וחמשים שנה הבאות עלינו לטובה? מה?

אלג’ירנון

כל הנשים נעשות דומות לאמותיהן. זוהי הטרגדיה שלהן. אנשים – לעולם לא. זוהי הטרגדיה שלהם.

דז’ק

זה פתגם מחֻדד?

אלג’ירנון

הוא מאמר יפה, ואמִתי הוא, ככל מה שצריכה להיות איזו הערה בחברת בעלי-תרבות.

דז’ק

כבר היה לי החדוד לזרא, עד למות. בזמן הזה הכל מחֻדדים. בכל פנה שאתה פונה הנך נתקל באנשים מחֻדדים. זה היה ממש למכת-מדינה. אני מתפלל, שישארו אצלנו, טפשים אחדים.

אלג’ירנון

יש לנו רב.

דז’ק

מאד מאד הייתי חפץ להזדמן אִתם. על מה הם מדבּרים?

אלג’ירנון

הטפשים? כמובן, על הפקחים המחֻדדים.

דז’ק

אכן טפשים הם!

אלג’ירנון

בדרך-אגב: ההגדת לגונדולין את האמת, שאתה ארנסט בעיר ודז’ק בכפר?

דז’ק בטוֹן של פטרוֹן

ידידי החביב, האמת אינה מן הדברים שאומרים לנערה נחמדה, נעימה, מהֻדרה. איזו דעות משֻׁנות יש לך בדבר התחבולות איך להתנהג עם אשה!

אלג’ירנון

הדרך היחידי להתנהג עם אשה הוא לחזר אחריה כשהיא יפה, ואחרי אחרת כשהיא אינה יפה.

דז’ק

גם זה הבל!

אלג’ירנון

ומה בדבר אחיך? מה בדבר אותו ארנסט הסורר ומורה?

דז’ק

אה, בסוף שבוע זה אפקיע את-עצמי ממנו. אני אודיע, שהוא מת בפַריז מיתה חטופה, כי אחזהו השבץ. הרבּה בני-אדם מתים בשבץ, לפתע-פתאם – האין זאת?

אלג’ירנון

כן, אבל זו מחלה העוברת בירֻשה ידידי היקר. היא מתנחלת מאיש לאיש, מדור לדור, בכמה משפחות. מטוב, שתּבחר בהִצטננטות קשה.

דז’ק

יודע אתה בבֵרור, שהצטננות קשה אינה עוברת בירֻשה וכיוצא בזה?

אלג’ירנון

כמובן, אינה מתנחלת.

דז’ק

זה טוב מאד. אחי ארנסט נקטף באבּו לפתע-פתאם מהצטננות קשה, בפַריז. על-ידי-כך אפּטר ממנו.

אלג’ירנון

ואולם, כמדֻמני, שאמרת כי… מיס קַרדיו מתענינת קצת יותר מדַּי באחיך המסכּן ארנסט? האם לא תגע אבֵדה זו עד-נפשה?

דז’ק

אָה, אין דבר. סיסילי – וזה נעים לי להגיד – איננה כלל נערה רומנטית טפשית. יש לה תאבון מֻפלג, מטַילת ארֻכּות, ואינה שָׂמה לב כלל לשִׁעוּריה.

אלג’ירנון

אני הייתי רוצה להציץ בסיסילי זו.

דז’ק

אי אעשה כל מה שביכלתי, שלא תבוא לידי-כך. היא יפה עד-מאד ורק בת שמונה-עשרה.

אלג’ירנון

האמרת לגונדולין, שאתה אפיטרופוס ליפהפיה בת שמונה-עשרה?

דז’ק

אָה, דברים ממין זה אין מפטפטים בפני הבריות ללא-צַרך. מֻבטחני, כי סיסילי וגונדולין תתרועענה עד-מהרה ותהיינה לידידות נאמנות. אתערב אתך בכל אשר תחפוץ, כי כחצי שעה לאחרי פגישתן תקראנה זו את זו אחותי.

אלג’ירנון

הנשים עושות זאת רק לאחרי שקראו זו את זו בכנויים אחרים לגמרי. ועתה, נערי הטוב, אם רוצים אנו להשיג שלחן הגון אצל ויליס, אז עלינו למהר ללכת ולהחליף בגדינו. יודע אתה? הנה כבר קרוב לשבע.

דז’ק מתוך התרגזוּת

אָה, תמיד הוא קרוב לשבע.

אלג’ירנון

אבל אני רעב.

דז’ק

לא ידעתי מתי אינך רעב –

אלג’ירנון

ומה נעשה לאחרי הסעֻדה? נלך לתיאטרון?

דז’ק

לא, לא! קַצתי בשמיעה.

אלג’ירנון

אם כן, נלך אל הקלוב?

דז’ק

לא, לא! בחלה נפשי בשיחה.

אלג’ירנון

טוב מאד. אם כן נוכל לסור אל הפַּנורַמה בשעה העשירית?

דז’ק

לא, לא! לזרא לי לשבת ולהביט. זה טפשי מאד.

אלג’ירנון

ובכן, מה נעשה אפוא?

דז’ק

לא-כלום!

אלג’ירנון

לעשות לא-כלום – זו עבודת פרך. אבל אינני נרתע גם מעבודת פרך כשאין לפָני שום תכלית מסֻימת.

נכנס לין.

לין

מיס פירפקס.

נכנסת גוֶנדולין. לין יוצא.

אלג’ירנון

גוֶנדולין, בהן שלי!

גונדולין

אָנא, אלג’י, פנֵה עֹרף. יש-לי דבר סתר אל מ"ר וורתינג.

אלגירנון

באמת, גונדולין, כמדֻמני, שאין לי להתיר לך זאת כל-עִקר.

גונדולין

אלג’י, אתה מתיחס תמיד אל החיים באי-מוסריות קשה. עוד לא זקנת למַדי לעשות כזאת.

אלג’ירנון פורש אל הַקַּמין.

דז’ק

חמדתי!

גונדולין

ארנסט, אפשר שלא נבוא בברית-הנשואין. כפי שאני רואה בפני אמא, חוששת אני, שלעולם לא נבוא. מעט מאד מספר ההורים בזמננו המתחשבים עם דברי בניהם. המנהג הישן של כבּוּד הבנים הולך ועובר ובטל. מקצת ההשפעה, שעוד היתה לי על אמא, אבדה לי תכף למלֹאת לי שלש שנים. אבל, אף כי יש לאֵל ידה למנוע אותנו מהתחתן ואני אהיה מֻכרחת להנשא לאחר, ולהנשא לעתים תכופות – בכל-זאת לא תעלה בידה לרפף את אהבתי הנאמנה, הנצחית, אליך.

דז’ק

גונדולין יקירתי!

גונדולין

הספור על-דבר מולדתך הרומנטית, שמסרה לי אמא בצרוּף הערות ובאוּרים אי-נעימים, הרעיש את נפשי, כמובן, עד-היסוד. בשמך יש קסם נפלא, שאין לעמוד בפניו. פשטותו של אָפיך עושה אותך בלתי-מובן לי כלל, עד להפליא. כתָבתך בעיר, באלבני, יֶשנה אתי. ומה היא כתבתך בכפר?

דז’ק

אחֻזת וולטון, הירטפורדשיר.

אלג’ירנון, ששמע באֹזן קשבת את כל דבריהם, מחַיך בפני-עצמו ורושם את הכתֹבת על המנשיטה שלו; אחרי-כן הוא חוטף מעל השלחן את רשימת-המסעות.

גונדולין

אקוה, כי הדֹאר הוא שם כתקונו. אפשר שיהיה מן הצֹרך לעשות דבר מסֻכּן. כמובן, זה טעון ישוב-הדעת. אני אכתוב אליך דבר יום ביומו.

דז’ק

יחידתי!

גונדולין

עד-מתי תשהה בעיר?

דז’ק

עד היום השני.

גונדולין

טוב מאד. אלג’י. עתה מֻתּר לך להסב פניך אלינו.

אלג’ירנון

תודה לך. כבר הסבותי פני.

גונדולין

תוכל גם לצלצל בפעמון.

דז’ק

התרשיני ללַוותך עד המרכבה, חמדת נפשי?

גנדולין

כמובן.

דז’ק אל לין הנכנס

אני אלַוה את מיס פירפקס.

לין

שומע אני, אדוני. דז’ק וגונדולין יוצאים. לין מגיש לאלג’ירנון מכתבים על טס. יש לשער, שהם חשבונות, כי לאחרי שהציץ אלג’ירנון במעטפותיהם הוא קורעם מיד.

אלג’רינון

כוס חֶרֶס, לין!

לין

שומע אני, אדוני.

אלג’ירנון

מחר, לין, אני יוצא לדרך, “לבונבור”.

לין

שומע אני, אדוני.

אלג’ירנון

כפי-הנראה, לא אשוב עד היום השני. תוכל לחבשׁ באמתחתי את הפרַק, את הסמוֹקינג, וכל המלבושים לצרכי בונבוריסט.

לין

כן, אדוני. מגיש לו את כוס היין.

אלג’ירנון

אקוה, כי מחר יהיה יום יפה, לין.

לין

לעולם אין מזג-אויר יפה, אדוני.

אלג’ירנון

לין, אתה פסימיסט מָחלט.

לין

אני משתדל ככל יכלתי למצֹא חן בעיני אדוני.

נכנס דז’ק. לין יוצא.

דז’ק

אך זו נערה חכמה, מַשכלת! הנערה היחידה שמצאה חן בעינַי מכל אשר ראיתי בכל ימי חיי. אלג’ירנון נותן קולו בצחוק ממֻשך על-מה זה עלץ לבך ככה?

אלג’ירנון

אני דואג קצת לבונבורי המסכן – זה הכל.

דז’ק

אם לא תִזָּהר, חוששני, שבאחד הימים יביאך ידידך בונבורי במבוכה גדולה.

אלג’ירנון

אני אוהב מבוכות. זה הדבר האחד שאינו רציני.

דז’ק

זה הבל, אלג’י, אין אתה מדבּר אלא דברי-הבלים.

אלג’ירנון

שום אדם אינו מדבּר אחרת. דז’ק מציץ בו ברגזה ויוצא מן החדר. אלג’ירנון מבעיר אש בסיגריטה, קורא מה שרשום על המנשיטה שלו ומחַיֵּך.

המסך.


 

מערכה שנית    🔗

גן ליד בית-האחֻזה בוולטון. מדרגת-אבנים עולה אל הבית. הגן, אחד מאותם שעל-פי הנוסח הישן, מלא שושנים. הזמן: חֹדש יולי. כסאות מעשה-מקלעת, ושלחן עם גל של ספרים עליו, עומדים תחת עץ-טכסוס גדול.

עם הרמת המסך יושבת מיס פריזם אל השלחן, וסיסילי משקה את הפרחים בירכתי הבמה.

מיס פריזם

סיסילי, סיסילי! עבודת-תכלית כזו של השקאת פרחים, הריהי בודאי חובתו של מולטון ולא מחובותיך את. ובפרט בשעה שתענוגים רוחניים מחַכּים לך. הנה ספר דקדוק לשון-אשכנז פה על השלחן. אנא, פתחי אותו בדף החמשה-עשר. אנחנו נחזור על השעוּר של יום-אתמול.

סיסילי* הולכת אל השלחן באטיוּת יתרה

אבל אני אינני אוהבת אשכנזית. לשון זו אינה כלל לפי-צוּרתי. בדקתי ומצאתי, כי תמיד לאחרי השעוּר האשכנזי נעשים פָּני טפשיים-משֻׁעממים.

מיס פריזם

יַלדתי, הלא ידעת, עד-כמה חרד ודואג אפיטרופסך לשכלול השלמתך בכל-המקצועות ועוד אתמול לפני נסעו העירה הִטעים ביחוד את נחיצותם של הלמודים האשכנזים בשבילך. באמת, הוא מדגיש תמיד נחיצות זו כשהוא נוסע העירה.

סיסילי

הדוֹד דז’ק היקר הוא סריוזי יותר מדי. לפעמים הוא סריוזי כל-כך, שאני חוששת שבריאותו אינה כתקוּנה.

מיס פריזם מזדקפת

בריאותו של אפוטרופסך היא על הצד היותר טוב, ורצינות הליכותיו ראויה לשבח גדול, ביחוד באיש צעיר לימים, לפי-הערך, כמוהו. אינני יודעת שום איש, שרגש החובה והאחריות מפֻתּח בו יותר משלו.

סיסילי

מסתמא בשביל-כּך הוא נראה על-פי-רֹב משֻׁעמם קצת כשאנו יושבים שלשתנו יחד.

מיס פריזם

סיסילי! את מתמיהה אותי מאד. למ"ר וורתינג יש הרבה דאגות בחייו. ולכן אי-אפשר כלל, שיהיה מקום בשיחתו לבדיחות ריקה ולקלוּת-ראש. זכרי-נא את חרדתו התמידית לאותו הצעיר האמלל – זה אחיו.

סיסילי

אני הייתי חפצה מאד, שֶׁיַּרשה הדוד דז’ק לאותו הצעיר האמלל, זה אחיו, לבוא אלינו לפעמים. אפשר שאנחנו היינו משפיעות עליו לטובה, מיס פריזם. מֻבטחת אני, שאַת בודאי היית מצליחה בזה. אַת יודעת כם אשכנזית, גם גיאולוגיה, וּדברים ממין זה יש יש להם השפעה עצומה מאד על הגברים. כותבת דבר-מה ביוֹמנה.

מיס פריזם מניעה בראשׁה

ספק גדול הוא אצלי, אם אצליח אפילו אני להשפיע על אֹפי, אשר לפי הודאת אחיו בעצמו, הוא רופף וחלוש עד לאין מרפא. ובאמת אינני מרגישה בי חפץ מיֻחד לעסוק בתקונו. אין דעתי נוחה כלל מאותו הבולמוס, שתקף את בני-דורנו, להפוך אנשים רעים לטובים על רגל אחת. מה שאדם זורע, זאת יקצור. הסתירי-נא את היומן שלך, סיסילי. בכלל אינני יודעת, למה אַת כותבת יומן?

סיסילי

אני כותבת יומן, בכדי לרשֹׁם בו את סודות-הפלאים של חיי. לוּ לא רשמתי אותם, בודאי שהייתי שוכחתם לגמרי.

מיס פריזם

הזכּרון, סיסילי יקירתי, זהו היומן שאנחנו נושאים אתנו כלנו.

סיסילי

כן; אבל על-פי-רֹב הוא רושם את הדברים שלא אירעו מעולם ושגם לא יכלו להִקרות. לפי-דעתי, הזכרון הוא החַיב כמעט בכל הרומנים משֻׁלשי הכרכים, ששולחת לנו הביבליותיקה של מודי.

מיס פריזם

אל יהיו רומנים משֻׁלשי הכרכים קלים בעיניך, סיסילי! אני בעצמי כתבתי לפנים רומן שכזה.

סיסילי

האמנם, מיס פריזם? הנך חֲכָמה מחֻכּמה! אקוה, כי סופו לא היה טוב? אינני אוהבת ספורים הגומרים בכי-טוב. הם מדכאים את רוחי כל-כך.

מיס פריזם

הצדיקים שבספּורִי אחריתם טובה, והרשעים – אחריתם רעה. זה סוֹדה ותכליתה של הספרות היפה האמתית.

סיסילי

מסתמא כך הוא. אך לפי-דעתי, זה לא מן הישֶׁר. והרומן שלך יצא לאור?

מיס פריזם

אהה, לא! כתב-היד נזנח. סיסילי נרתעת השתמשתי במלה זו בהוראת “אבד” או “תעלם מן העין”. ואולם, שובי-נא למלאכתך, יַלדתי, שיחות כאלה אין בהן שום תועלת.

סיסילי בבת-צחוק

ואולם אני רואה את הדוקטור צ’יסיובל היקר הולך ובא הֵנה בגן.

מיס פריזם קמה והולכת לשמאל

דוקטור צ’יסיובל? זה באמת נעים מאד.

נכנס הקנוניקוס צ’יסיובל.

צ’יסיובל

ומה שלומנו היום בבֹקר? מיס פריזם, אקוה, כי אַת בקו הבריאות.

סיסילי

זה-עתה התאוננה מיס פריזם על כאב-ראש קל. אדַמה, כי יוקל לה הרבה, אם תטַיל אִתך קצת בגן, ד"ר צ’יסיובל.

מיס פריזם

סיסילי, אני לא דבּרתי דבר על-אודות כאב-ראש.

סיסילי

כן, מיס פריזם היקרה, זאת יודעת אני; אבל הִרגשתי בחוש טבעי, שראשך כואב עליך. באמת הרהרתי רק בזה ולא בשעוּר האשכנזי, כאשר בא הרֶקטור היקר.

צ’יסיובל

אקוה, סיסילי, כי אַת אינך פזורת-נפש.

סיסילי

אָה, חוששת אני, שאני פזורה מאד.

צ’יסיובל

מוזר הדבר. לוּ אֻשרתי אני להיות תלמידהּ של מיס פריזם, הייתי תלוּי תמיד בשפתותיה. מיס פריזם רובה ברקי-זעם מעיניה אני אמרתי זאת בדרך-השאָלה. זה ציור מליצי, שלקחתי מן הדבוֹרים. המ… מ"ר וורתינג, כפי-הנראה, לא שב עדַין מן העיר?

מיס פריזם

לפני יום ב' אחרי הצהרים אין אנו מחַכּים לו כלל.

צ’יסיובל

אַה, כן, הוא אוהב לבלות תמיד את יום הראשון בלונדון. הוא איננו מאותם שאין עינם ולבם אלא לתענוגם, ואשר אליהם שַׁיָּךְ, כנראה מכל המסֻפּר על-אודותיו, אותו הצעיר האֻמלל, זה אחיו. ואולם אינני רוצה להפריע עוד את איגיריה ואת חניכתה ממעשיהן.

מיס פריזם

איגיריה? שמי ליטיציה, דוקטור.

צ’יסיובל בהשתחוותו

זה רק רמז לשם קלַסי, לקוּח מסופרי-המופת עובדי-האלילים. אקוה לראות שתיכן בבית-התפלה לתפלת הערב?

מיס פריזם

אדַמּה, דוקטור יקר, כי טוב לי לטַיל אִתך קצת. סוף-סוף בדקתי ומצאתי, שראשי כוֹאב באמת; אולי יועיל הטיול להסיר את הכאב מעלי.

צ’יסיובל

בעֹנג גדול, מיס פריזם, בעֹנג גדול. אנחנו יכולים ללכת עד בית-הספר ולשוב.

מיס פריזם

זה יהיה נעים מאד. סיסילי, אַת תעברי בינתים על שעוּרך בתורת הכלכלה המדינית. על הפרק העוסק בירידת שער הרופי תוכלי לדלג. זה מביא לידי התרגשות. גם שאלות הַוַּלוטה של מתכת יש בהן צד מילודרמטי. הולכת עם צ’יסיובל לעֹמק הגן.

סיסילי מאספת את הספרים ומשלכת אותם שוב על השלחן.

כלכלה מדינית נמאסה! גיאוגרַפיה נמאסה! אשכנזית איֻמה ונמאסה!

נכנס מירימן עם כרטיס על-גבי טס.

מירימן

מ"ר ארנסט וורתינג בא זה-עתה במרכבה מן התחנה. הוא הביא אתו את כל צרוֹרותיו.

סיסילי לוקחת את הכרטיס וקוראה

“מ”ר ארנסט וורתינג, אלבַני, 4, במערבה של לונדון“. אחיו של הדוד דז’ק! האמרת לו, כי מ”ר וורתינג הוא עתה בלונדון?

מירימן

כן, מיס. וכנראה, הצטער על זה מאד. אני הרציתי, שאַת ומיס פריזם יושבות בגן. הוא אמר כי הוא חפץ מאד לדבּר אתך ביחידות רגע קטן.

סיסילי

בַּקש את מ"ר וורתינג לבוא הֵנה. ואתה דַבּר עם הסוכנת על-אודות חדר בשבילו.

מירימן

שומע אני, מיס. מירימן יוצא.

סיסילי

מימי לא נזדמן לי להפּגש עם אדם רשע ממש. ואמנם מרגישה אני קצת פחד. חוששת אני מאד, שמא פניו כפני כל-אדם. נכנס אלג’ירנון, עליז מאד והדור בלבושו כך הוא!

אלג’ירנון מרים את מגבעתו

הלא אַת שארת-בשרי הקטנה סיסילי? בטוח אני בזה.

סיסילי

מִשגה הוּא אִתך, טעות ראִיה, אינני קטנה כל-עִקר. ולא עוד, אלא שכמדֻמה לי, שהנני גדולה יותר מכפי שנותי. אלגירנוֹן נבוך קצת אבל אני שארת-בשרך סיסילי. ואתה, כפי שאני רואה מכרטיסך, הנך אחיו של הדוד דז’ק, שאר-בשרי ארנסט, ארנסט הרשע.

אלג’ירנון

אָה! אין אני רשע כלל, שאֵרתי סיסילי. חלילה לך מחשֹׁב אותי לרשע.

סיסילי

אם אינך רשע, אז הולַכת שולל אולנו כלנו, במרמה שאין לה סליחה. אקוה, שלא חיית חים כפולים, להִתראות כרשע ולהיות באמת צדיק כל-הימים. הלא זה היה מעשה צביעות.

אלג’ירנון מביט אליה בתמהון

אָה, כמובן, לא הייתי צדיק.

סיסילי

שמֵחה אני לשמוע זאת.

אלג’ירנון

באמת, מכיון שנגעת בענין זה, מודה אני, שהייתי רע-מעללים עד-מאד.

סיסילי

לפי דעתי, אין לך להתפאר בזה, אף שבטוחה אני, כי זה היה נעים מאד.

אלג’ירנון

נעים יותר להיות אִתך פה.

סיסילי

באמת קשה לי להבין, איך נפלת לכאן. הדוד דז’ק לא ישוב לפני יום ב' בערב.

אלג’ירנון

על זה אני מצטער מאד. עלי לשוב לונדונה ביום ב' בבֹקר עם הרכבת הראשונה. יש לי שם ועידה בדבר עסק, שאני חפץ מאד – לאחר.

סיסילי

וכי אינך יכול לאַחרה אלא בלונדון?

אלג’ירנון

לא, לועידה זו נקבע המקום בלונדון.

סיסילי

כמובן, יודעת אני מה חשוב הדבר, שלא לקַים הבטחה של עסק, ביחוד כשרוצים לשמור את הרגשת היֹפי שבחיים; בכל-זאת, לפי-דעתי, מוטב שתמתין עד שוב הדוד דז’ק. כפי שידוע לי, יש-לו לדבּר אִתך על-אודות האמיגרציה שלך.

אלג’ירנון

על-אודות מה?

סיסילי

האמיגרציה שלך. הוא נסע העירה לקנות לך בגדי-מסע וכל המכשירים.

אלג’ירנון

אני לא הייתי מרשה לדז’ק, בשום-אֹפן, לקנות לי מכשירי-מסע. אין לו שום הבחנה בעניבות-צואר.

סיסילי

מסֻפּקתני, אם יהיה לך צֹרך בעניבות-צואר. הדוד דז’ק משַׁלח אותך לאוסטרליה.

אלג’ירנון

אוסטרליה! מוטב שאמות.

סיסילי

כן – ביום ד' בשעת סעֻדת-הערב אמר, כי עליך יהיה לבחור בין העולם הזה, בין העולם הבא, ובין אוסטרליה.

אלג’ירנון

טוב מאד. ואמנם הידיעות, הנמצאות תחת ידי על-אודות אוסטרליה והעולם הבא, אינן מעודדות ביותר. העולם הזה טוב לי למַדי, שארתי סיסילי.

סיסילי

כן, אבל הטוב אתה לו למַדי?

אלג’ירנון

חוששני, שאינני כך. כי על-כן אני מבקש ממך, שתואילי לתקנני לטוב. אַת תוכלי לעשות זאת לתעודת חייך, אם עין אַת מתנגדת לכך, שארתי סיסילי.

סיסילי

חוששת אני, שהיום לא יהיה לי פנאי.

אלג’ירנון

אם כך, אולי תסכימי, שאתקן אותי היום אני בעצמי?

סיסילי

זהו באמת רעיוַן דון-קיחוֹטי. אך, בכל-אֹפן, הלא תוכל לנסות.

אלג’ירנון

אנסה. אני מרגיש, כי כבר שֻׁניתי לטוב.

סיסילי

מראה פניך שֻׁנה לרעה קצת.

אלג’ירנון

זהו מפני שאני רעב.

סיסילי

איזה הסח-הדעת! הלא הייתי מחֻיבת לזכור, כי אדם שאומר להתיַצב על דרך חיים חדשים לגמרי, הריהו זקוק למזונות מבריאים וקבועים כסדרם. אולי תכנס החדרה?

אלג’ירנון

תודה לך. רשאי אני לבקש פרח ללולאת בגדי? לעולם אין לי תאבון עד שאקבל תחלה פרח לפי בגדי.

סיסילי

אולי מרשל ניל? נוֹטלת מִסְפָּרַיִם.

אלג’רנון

לא; אני מבכר שושנה אדמדמת.

סיסילי

ומדוע? קוטפת את הפרח.

אלג’ירנון

יען כי את דומה לשושנה אדמדמת, שארתי סיסילי.

סיסילי

כמדֻמה לי, שלא היית צריך לדבּר אלי כזאת. מיס פריזם אינה אומרת לי מעולם דברים ממין זה.

אלג’ירנון

אם-כן, מיס פריזם היא בודאי זקנה קצרת-ראות. סיסילי מהדקת את השושנה בפי בגדו אַת יפה מכל הנערות שראיתי מימי.

סיסילי

מיס פריזם אומרת, כי חיצוניות יפה אינה אלא פח מוקש.

אלג’ירנון

זה פח, אשר כל בעל שכל ישר יאבה להִוָּקש בו.

סיסילי

כמדֻמה, שלא הייתי חפצה כלל לצוד בעל שכל ישר. אני לא הייתי יודעת על-מה לשיח אתּוֹ. הם נכנסים אל הבית.

מיס פריזם וד"ר צ’יסיובל שָׁבים.

מיס פריזם

אתה מתבודד יותר מדי, ד"ר צ’יסיובל היקר. עליך לקחת אשה. יכולה אני להבין את המיזאנטרופוס, אבל אִשָּׁהטרופוס 2אינני מבינה כלל.

צ’יסיובל מזדעזע, כלמדן שׁשׁמע “עם-הארצוּת”

האמיני לי, אין אני ראוי כלל ליצירה לשונית חדשה כזו… הכנסיה הנוצרית הָעַתיקה התנגדה בפֵרוש לחיי-נשואים, גם להלכה גם למעשה.

מיס פריזם כפוסקת-הלכה

ובודאי משום-כך לא הֶאריכה הכּנסיה הָעַתיקה ימים עד דורנו זה… כפי-הנראה, אין אתה מרגיש, דוקטור יקר, כי מי ששרוי בלא אשה הריהו עושה את-עצמו סכנת נסיון ומַדוּחים תמידית לחברה האנושית. הגברים צריכים להיות זהירים יותר; רַוקוּת שכזו מדיחה מדרך הישר את הספינות, שיש בהן בקיעים.

צ’יסיובל

אבל האם בעל-אשה איננו מסֻכּן ומושך את הלב כל-כך?

מיס פריזם

איש נשוי אינו מושך עוד שום לב, מלבד לב אשתו.

צ’יסיובל

ועל-פי-רֹב, כפי שהֻגד לי, אף לא את לבה היא.

מיס פריזם

זה תלוי בסימפַּטיות הרוחניות של האשה. על הבאות בימים יש לסמוך ולבטוח תמיד. יש אֵמון בבגרות. נשים צעירות הן ירֻקות מאד. ד"ר צ’יסיובל נרתע אני דבּרת בלשון הגננוּת. מליצתי לקוחה ממערכת הצומח, מן הפֵּרות. ואולם איה איפה סיסילי?

צ’סיובל

אפשר שהלכה אחרינו בדרך לבית-הספר.

מירכתי הגן בא במתינות דז’ק. הוא לבוש בגדי אבל; מסביב למגבעתו פס-קרֶפּ שחור וידיו נעולות נעלי-יד שחורות.

מיס פריזם

מ"ר וורתינג!

צ’יסיובל

מ"ר וורתינג?

מיס פריזם

זוהי באמת הפתעָה. אנחנו לא חכינו לך לפני יום ב' אחרי הצהרים.

דז’ק לוֹחץ ידה של מיס פריזם בתנועה טרגית

אני קִדמתי לשוב מאשר דִּמיתי. ד"ר צ’יסיובל, אקוה, כי שלום לך?

צ’יסיובל

מ"ר וורתינג היקר, אני מקַוה, כי מלבּוש-אבֵלות זה אינו, חס וחלילה, סמן לפורענות שלא תבוא?

דז’ק

אחי –

מיס פריזם*

שוב חובות מגֻנים ומעשים משֻׁנים?

צ’יסיובל

עודנו מחזיק בחייו העליזים?

דז’ק מניע בראשו

מת!

צ’יסיובל

אחיך ארנסט מת?

דז’ק

מת לחלוּטין.

מיס פריזם

אך זה לֶקח-מוּסר לו! אקוה, כי זה יביא לו תועלת.

צ’סיובל

מ"ר וורתינג, הרשני-נא להגיד לך, שאני משתתף בצערך מעֹמק הלב. וּתהי זאת נחמתך, כי היית תמיד אחד נדיב ורב-הסליחות.

דז’ק

ארנסט המִּסכן! היו בו הרבה חסרונות, אבל זוהי מכה מעציבה, מעציבה.

צ’יסיובל

מעציבה מאד. ההיית אצלו בשעת מיתתו?

דז’ק

לא. הוא מת בחוץ-לארץ, כלומר: בפַריז. אמש קבלתי טלגרמה מאת מנהל המלון גרַנד-הוטֶל.

צ’יסיובל

הנזכרה בטלגרמה סבּת מיתתו?

דז’ק

הצטננות קשה – כפי-הנראה.

מיס פריזם

מה שאדם זורע, זאת יקצור.

צ’יסיובל מרים את ידו

רחמים, מיס פריזם היקרה, רחמים! שום אדם איננו בתכלית השלֵמוּת. אני בעצמי נוח מאד להתקרר, ביחוד ברוח-פרצים. האם תהיה הקבורה פה?

דז’ק

לא. כפי-הנראה, הביע רצונו להקבר בפַריז.

צ’יסיובל

בפַריז! מניע בראשו חוששני, שהדבר הזה אינו מוכיח כלל על דעת צלולה ברגעים האחרונים. אתה תחפוץ, בלי שום ספק, שביום א' הבא ארמוז קצת על אסון-המשפחה הזה. דז’ק לוחץ את ידו בקונבולסיביות דרָשתי על סוד הַמָּן במדבר יכולה להסתגל לכל מקרה של שמחה, או – כמו בענין שלפנינו – של תוגה. כלם נאנחים אני דרשתי אותה בתפִלות על שפע פרי-האדמה, בחגיגות של טבילה, בקונפירמַציות, בימי הכנעה ובימי חג. בפעם האחרונה הטפתי אותה בבית-התפלה הגדול לטובת דבר שבצדקה, בעד “החברה למניעת התאוננות בכהֻנה הגדולה”. הבישוף שהיה באותו מעמד, נתפעל מאד מהשוָאות אחדות שהבאתי.

דז’ק

אַה, עתה נזכרתי – הלא דברת על-אודות חגיגות של טבילה. ד“ר צ’יסיובל? אתה, בודאי, יודע “לנַצר”? ד”ר צ’יסיובל מביט עליו בתמהון רציתי לאמר: אתה עוסק תדיר בהטבּלות, האין זאת?

מיס פריזם

אני מחֻיבת להגיד בצער, כי זוהי אחת מחובותיו היותר מתמידות של הרֶקטור בעֵדה זו. אני דברתי פעמים רבות בענין זה עם דַּלת העם. אבל הם, כנראה, אינם יודעים כלל מה-זה קִמוץ.

צ’יסיובל

אבל, האן יש כאן איזה תינוק שאתה מתענין בו ביחוד, מ"ר וורתינג? כמדֻמני, שאחיך היה רַוק – האין זאת?

דז’ק

בודאי, כמובן.

מיס פריזם במרירות

אנשים החיים רק להנאתם הם תמיד רַוקים.

דז’ק

אבל אינני מתכַּון כלל לתינוק, דוקטור יקר. אני אוהב ילדים עד-מאד. לא! הענין הוא כך: אני חפץ שתנַצר אותי גופא, בערב, אם אין לך עסק אחר נאה מזה.

צ’יסיובל

אבל, מ"ר וורתינג, הלא בודאי כבר נִצרו אותך?

דז’ק

אינני זוכר את הדבר כל-עִקר.

צ’יסיובל

אבל, כלום יש לך נמוקים חשובים להטיל את הדבר בספק?

דז’ק

אני נכון לבקש נמוקים חשובים. אלא שאינני יודע, שמא יהיה הדבר לך לטֹרח, מאיזו סבה שהיא, או שמא אתה סובר שאני גדול בשנים קצת –

צ’יסיובל

כלל וכלל לא. הזאה, ואפילו הטבּלה, של גדולים היא מנהג דתי מֻתּר לכל-הדעות.

דז’ק

הטבּלה!

צ’סיובל

אין לך לפחד כלל. הזאה בלבד תספיק לצרכנו, וכנראה לי, מחַיבת כך גם הזהירות. מזג-האויר משתנה אצלנו כל-כך. באיזו שעה רוצה אתה שתֵּעשה הַצֶרֶמוניה?

דז’ק

אני יכולתי לסור אליך בשעה החמישית, אם שעה זו כשֵׁרה לפניך.

צ’יסיובל

כשֵׁרה וכשרה. באמת יש לי באותה שעה עוד שתי צֶרֶמוניות מסוג זה. מאורע של תאומים, שאירע זה-לא-כבר באחת הַסֻּכּות שבקצה אחֻזתך. זה דז’נקינס המסכן, בעל-העגלה, איש עמל, עובד עבודת-פרך.

דז’ק

אַה! אין זה משעשע אותי להתנצר ביחד עם עוללים אחרים. אולי יכשר לך בחצי השעה הששית?

צ’סיובל

טוב ויפה. מוציא את שעונו ועתה מ"ר וורתינג, איני רוצה עוד להיות לטֹרח בבית האֵבל. רק אחת אבקש ממך, שלא תתמכר יתר מדי אל היגון. מה שנראה לנו כצרה גדולה, אינה על-פי-רב אלא טובה מסֻתּרת.

מיס פריזם

כמדֻמה לי, כי בענין שלפנינו הטובה גלויה לעין כל.

סיסילי באה מן הבית.

סיסילי

הדוד דז’ק! מה-שמֵחה אני לראות, כי כבר שַׁבתּ. אבל מה הם הבגדים המכֹערים שלבשת! בוא החדרה והחליפם.

מיס פריזם

סיסילי!

צ’יסיובל

יַלדתי! יַלדתי! –

סיסילי הולכת אל דז’ק; הוא נושקה על מצחה דרך אבֵלוּת.

סיסילי

מה-זאת, דוֹד דז’ק? הראה-נא פנים שוחקות. לפי-חזותך יש לחשֹׁב שאתה חש בשִׁניך, ואני יש-לי הפתעה גדולה בשבילך. נַחש-נא: מי יושב עתה בחדר-האֹכל שלנו? אחיך!

דז’ק

מי?

סיסילי

אחיך ארנסט. הוא בא אלינו זה כחצי השעה.

דז’ק

איזו שטוּת! אין לי אח.

סיסילי

אל-נא תאמר כאת. אם גם הִרבה לחטֹא לך בראשונה, הלא אחיך הוא. אתה אינך אכזרי ככה, ולא תוכל להתכחש לו. אני אקראהו לבוא הֵנה; ואתה תתקע לו כפך; – הלא תעשה כן, דוֹד דז’ק? שבה במרוצה אל הבית.

צ’יסיובל

הנה חדשות משַׂמחות-לב!

מיס פריזם

אחרי שכבר השלמנו עם מתתו, הרי תחיתו הפתאומית עושה רשֶׁם מדרכא, לפי-דעתי.

דז’ק

אחי יושב בחדר-האֹכל? איני יודע כלל מה פֵּרוּש הדברים. כפי שנראה לי, אין זה אלא אבסורד גמור.

נכנסים אלג’ירנון וסיסילי, אחוזי-יד. הם נגשים לאטם אל דז’ק.

דז’ק

אבינו שבשמים! רומז לאלג’ירנון ללכת מזה.

אלג’ירנון

אחי דז’ון, אני באתי מן העיר להגיד לך, כי נִחמתי על כל הצער, שגרמתי לך, וכי נכון אני להיטיב את מעללי מהיום והלאה.

דז’ק מביט עליו בחֵמה, ואינו מושיט לו את ידו.

סיסילי

דוֹד דז’ק, האמנם תדחה מפניך את היד, שהושיט לך אחיך?

דז’ק

בשום-אֹפן לא אתקע לו את כפי. אני חושב את ביאתו הֵנה לנבָלה. הוא יודע היטב משום-מה.

סיסילי

דוֹד דז’ק, היֵה-נא טוב ונעים. בכל אדם יש דבר טוב. ארנסט סִפּר לי זה עתה על-אודות ידידו האמלל, מ"ר בונבורי, ידוע-החלי, שהוא נוֹסע לבקרו לעתים קרובות כל-כך. והרי בודאי יש הרבה מן הטוב במי שמראה חבה יתרה כל-כך לבעל-מום ועוזב את תענוגותיה של לונדון למען שֶׁבת ליד ערש-דוי.

דז’ק

אַה, הוא סח על-אודות בונבורי? כך?

סיסילי

כן, הוא ספּר לי את כל פרטי הדברים על-אודות מ"ר בונבורי האמלל ומצב-בריאותו הנורא.

דז’ק

בונבורי! אם כן, אינני מרשה לו לסַפּר לך על-אודות בונבורי ועל שום אדם ועל שום דבר שבעולם. יש בזה כדי להוציא את האדם מדעתו!

אלג’ירנון

כמובן, מודה אני, שאני החַיב בכל זה. אבל עם-זה כלי להגיד, כי קרירותו של אחי דז’ון אלי מעציבה אותי מאד. אני חיכתי לקבלת-פנים יותר מהֻדרת, ובפרט שזוהי הפעם הראשונה שאני בא הֵנה.

סיסילי

דוד דז’ק, אם לא תתן ידך לארנסט, לא אסלח לך עד-עולם.

דז’ק

לא תסלחי לי לעולם?

סיסילי

לעולם, לעולם, לעולם!

דז’ק

אם כן, אעשה זאת בפעם האחרונה. תוקע כפו לאלג’ירנון ועיניו מזרות קצף.

צ’יסיובל

מה-יפה ומה-נעים לראות התפַּיסות כזו! לפי-דעתי, עלינו לעזוב את האחים ביחידות.

מיס פריזם

סיסילי, אַת תלכי אתנו.

סיסילי

בודאי, מיס פריזם. עסקִי הקטן של עשית-השלום כבר נגמר.

צ’יסיובל

אַת עשית היום מפעל יפה מאד, יַלדתי היקרה.

מיס פריזם

אל-נא נהיה נמהרים במשפטנו.

סיסילי

מה-מאֻשרה אני! הם הולכים שלשתם. נשארים דז’ק ואלג’ירנון.

דז’ק

בן-בליעל, אלג’י, בְּרח-לך מזה ואל תאַחר. לא זה המקום לבונבוריסמוס. לא אתן רשות לכך.

נכנס מירימן.

מירימן

אני הנחתי את חפציו של מר ארנסט בחדר הסמוך לחדר אדוני. הייטב הדבר?

דז’ק

מה?

מירימן

צרורות חפציו של מר ארנסט, אדוני. אני פִתחתי אותם והנחתים בחדר הסמוך לשלך.

דז’ק

צרורות חפציו?

מירימן

כן, אדוני. שלשה צקלונים, ארגז-בגדים, שני תיקי-מגבעות וסל-מזונות גדול.

אלג’ירנון

צר לי מאד, אך כפי-הנראה, לא אוכל לשהות כאן הפעם יותר משבוע.

דז’ק

צו להגיש תכף את המרכבה. מר ארנסט נקרא פתאם לשוב העירה.

מירימן

שומע אני, אדוני. שב אל הבית.

אלג’ירנון

הנך שקרן נורא, דז’ק. איש לא קרא אותי לשוב העירה.

דז’ק

לא. נקרֵאתָ.

אלג’ירנון

לא שמעתי שום קול קורא אלי.

דז’ק

חובתך, חובת ג’נטלמן, קוראה לך לשוב.

אלג’ירנון

חובתי, חובת ג’נטלמן, לא הפריעה אותי מעולם מתענוגותי אף כל-שהוא.

דז’ק

זה לא קשה לי להבין.

אלג’ירנון

כן, וסיסילי נחמדה ונעימה.

דז’ק

אל תדבר על-אודות מיס קרדיו בלשון כזו. זה לא טוב בעיני.

אלג’ירנון

ובעיני לא טוב מלבושך המשֻׁנה. הנך נראה בו נלעג עד-מאד, ומדוע איפוא אינך הולך להחליף בגדיך? הרי זו ממש טפשות דרדקאית להתאבל ולהתעטף שחורים על אדם שיתארח אצלך שבוע תמים. זה נלעג עד-מאד.

דז’ק

אתה לא תשב בצל קורתי שבוע תמים, לא בתור אורח ולא בתור אחר. אתה תסע מזה – ברכבת של ארבע שעות וחמשה.

אלג’ירנון

אני לא אעזבך כל-זמן שאתה שרוי באבֵלוּת. איך אעשה כזאת לידידי! לוּ הייתי אני שרוי באבלוּת, מֻבטחני, שהיית שוהה אצלי. ואם לא, הייתי חושב אותך לרע-לב.

דז’ק

יהי כן. התסע מזה אחרי שאחליף את בגדי?

אלג’ירנון

כן, אם רק לא תאריך יותר מדי. מימי לא ראיתי איש המאריך כל-כך בתלבשׁת ובהצלחה מועטת כל-כך.

דז’ק

בכל-אֹפן הרי זה טוב יותר מהיות תמיד מסֻבל בבגדי-צבעונים כמוך.

אלג’ירנון

אם לפעמים אני מסֻבל קצת בבגדים יתר מן השעוּר, הרי אני, לעֻמת זה, מסֻבל תמיד בהשכלה הרבה יותר מן השעוּר הרגיל.

דז’ק

שחצנותך נלעגה, מנהגיך איֻמים, ומציאותך בגני היא ממש טפשית. אך איך שיהיה, עליך להשתדל, שלא לאחר את הרכבת של ארבע וחמשה, ואקוה שתנעם לך הנסיעה בחזרה ללונדון. הבונבוריות, כמו שאתה קורא לזאת, לא עלתה הפעם בידך כהוגן. הוֹלך אל הבית.

אלג’ירנון

ואני חושב, כי עלתה יפה מאד. אני מלא אהבה לסיסילי – וזהו העִקר. בירכתי במה נראית סיסילי. היא נוטלת את הקתון ומתחילה משקה את הפרחים ואולם צריך אני לראותה לפני נסעי מזה ולהִדָּבר אִתה על-אודות נסיעה בונבורית שנית. אה, הִנֶהָ.

סיסילי

אָה, אני שבתי רק להשקות את השושנים. אני דמיתי, שאתה עם הדוד דז’ק –

אלג’ירנון

הוא הלך לצוות, שיגישו את המרכבה בשבילי.

סיסילי

אָה, הוא רוצה לטַיל אתך קצת במרכבה?

אלג’ירנון

הוא אומר לשלחני בחזרה ללונדון.

סיסילי

אם כן, הגיעה שעת הפרידה?

אלג’ירנון

לדאבוני, כן-הוא. זוהי פרידה קשה מאד.

סיסילי

תמיד קשה הפרידה מאנשים שאנו יודעים רק זמן מועט. העדרם של ידידים ישָׁנים אפשר לשאת במנוחה שלמה. אבל הפּרישה – אפילו לזמן מועט מאד – מאיש, שהתוַדעת אליו זה-עתה, היא תמיד קשה מנשׂא.

אלג’ירנון

תודה לך.

נכנס מירימן.

מירימן

המרכבה עומדת ליד השער, סיר.

אלג’ירנוֹן מביט אל סיסילי כמתחנן.

סיסילי

היא תוכל להמתין, מירימן… לערך… חמשה רגעים.

מירימן

שומע אני,מיס. יוצא.

אלג’ירנון

אקוה, סיסילי, שלא תֵעָלבי, אם אֹמַר לך בתם-לבב, כי את נחשבת בעיני כהגשמתה המוחשית של תכלית השלמוּת בכל הבחינות.

סיסילי

אני חושבת, כי התגלות-לבך תוכל להיות לך רק לכבוד, ארנסט, ואם תרשה, הנני וארשֹׁם את הערותיך ביומן שלי. נגשת אל השלחן ומתחילה כותבת ביומן.

אלג’ירנון

האמנם את כותבת יומן? מה-מאד הייתי חפץ להציץ בו, רשאי אני?

סיסילי

לא, לא! סוככת בכפה על היומן ראה-נא, זה פשוט קֹבץ רעיונות ורשמים של נערה צעירה מאד, וממילא הוא מְכֻוָּן להתפרסם בדפוס. כאשר יֵצא לאור בתבנית ספר, אקוה שתקנה לך אכספמלר אחד. אבל – אנא, ארנסט, אל-נא תפסיק. אני אוהבת מאד לכתוב על-פי הקראה. הנה הגעתי עד “תכלית השלמות”. תוכל להמשיך. אני מוכנה ליותר מזה.

אלג’ירנון נבוך קצת

המ… המ…

סיסילי

אָה, אל-נא תשתעל, ארנסט, מי שמקריא להכתבה – צריך לבטא את המלים בשפה ברורה ולא לטשטשן על-ידי שעוּל. וגם אני יודעת כיצד כותבים שעוּל. כותבת מפי אלג’ירנון.

אלג’ירנון מדבּר בחפּזון

סיסילי, תכף כאשר ראיתי בפעם הראונה את יפיך הנפלא, שאין ערוֹך לו, נועזתי לאהבך בשגעון, בסערה, באמונה, באפס-תקוה.

סיסילי

לפי-דעתי, לא היית צריך לאמר לי, שאתה אוהב אותי בשגעון, בסערה, באמונה, באפס-תקוה. כמדֻמני, שאין כל טעם ב“אפס-תקוה” – האין זאת?

אלג’ירנון

סיסילי!

נכנס מירימן.

מירימן

המרכבה ממתינה, סיר.

אלג’ירנון

הזמֵן אותה לבוא באותה שעה עצמה לאחרי שבוע.

מירימן מציץ אל סיסילי, אך פניה אינם אומרים כלום

שומע אני, סיר. יוצא.

סיסילי

היטב יחרה לדוֹד דז’ק, אם יֵדע, שאתה אומר לשהות פֹה עד השבוע הבא באותה שעה עצמה.

**אלג’ירנון

מה-לי דז’ק! מה-לי כל העולם כלו, חוץ ממך! אני אוהב אותך, ססילי. רצונך להנשא לי?

סיסילי

נער שוטה! בודאי ובודאי. הלא אנחנו מאֹרשים זה שלשה חדשים.

אלג’ירנון

זה שלשה חדשים?

סיסילי

כן, ביום ה' יִמָּלאו שלשה ירחים בדיוק.

אלג’ירנון

אבל, איככה “נתארשׂנו”?

סיסילי

כך: מאותה שעה, שהדוֹד דז’ק היקר הודיע בתחלה, שיש לו אח צעיר מָשחת-המוסר ורע-מעללים, מני-אז נהיית, כמובן, לחֹמר-שיחה ראשי ביני וּבין פריזם. וגם זה מובן מאליו, כי איש שמרבים לדבּר על-אודותיו, סופו להיות מושך את הלב. לִבֵּנוּ אומר לנו, כי בודאי יש באיש הזה איזה דבר מיֻחד. אפשר שזו היתה טפשות מצדי, אבל סוף-כל סוף “התאהבתי” בך, ארנסט.

אלג’ירנון

חמדָּתי! ומתי באנו בברית-האֵרושים?

סיסילי

ביום ארבעה-עשר לחֹדש פברואר. לא יכולתי לשאת עוד את המצב הקשה הזה, להיות מציאותי בלתי ידועה לך כל-עִקר, וָאֶגמור בלבי לעשות קץ לדבר באיזה אֹפן שיהיה. ואחרי שנלחמתי עמדי מלחמה ארֻכּה, קבלתי את הצעתך, פֹה תחת העץ הזקן החביב הזה. ביום המחרת קניתי לי בשמך את הטבעת הקטנה הזאת; הנה גם הצמיד הקטן עם קשר האמון, אשר הבטחתי לשאת כל הימים.

אלג’ירנון

אני נתתיו לך לתשורה? חֵפץ יפה ונעים, האין זאת?

סיסילי

כן, יש לך טעם טוב עד להפליא, ארנסט. ובגלל-זה סלחתי לך תמיד את מעלליך הרעים. והנה התיק, אשר אני שומרת בו את כל מכתביך היקרים. כורעת על ברכיה לפני השלחן, פותחת את התיק ומוציאה צרור-מכתבים קשור בפתיל תכלת.

אלג’ירנון

המכתבים שלי! אבל, סיסילי יקירתי, מעולם לא כתבתי לך כל מכתב.

סיסילי

אין לך כל צֹרך להזכיר לי זאת. גם בלעדיך אני יודעת היטב, שהייתי מֻכרחת לכתוב תחתיך את כל מכתביך בעצם ידי. אני כתבתי תמיד שלש פעמים בשבוע, ולפעמים גם לעתים קרובות יותר.

אלג’ירנון

הלא תרשיני לקראם, סיסילי?

סיסילי

לא, אי-אפשר לי. הם יתנו לך מקום להתגאות ולהתפאר יתר מדי. משיבה את התיק למקומו. אותם שלשת המכתבים, שכתבת אלי לאחר שהֵפַרתי את הארושים שלנו, הם יפים כל-כך ומרֻבּי-שגיאות כל-כך, שגם היום איני יכולה לקרוא בהם בלי שפיכת דמעות קצת.

אלג’ירנון

האמנם הופרו הארושים שלנו?

סיסילי

כמובן, הופרו. ביום העשרים ושנים למַרס. תוכל לראות את הרשימה ביוֹמני, אם תחפוץ. מראה את היומן הנה: “היום הפרתי את הארושים שלי עם ארנסט. אני מרגישה, כי כך עדיף. מזג האויר עודנו עומד ביפיו”.

אלג’ירנון

אבל על-מה ולמה הפרת את הארושים? במה חטאתי לך? הן לא עשיתי כל רע! סיסילי, אני מצטער מאד מאד לשמוע, כי הפרת את הארושים. ובפרט כשמזג האויר היה יפה כל-כך.

סיסילי

אי-אפשר לארושים להתקַים באמת ובתמים, אם לא הופרו לכל-הפחות פעם אחת. אבל אני סלחתי לך עוד בטרם עבר השבוע.

אלג’ירנון נגש אליה וכוֹרע על ברכיו

הנך ממש מלאך, סיסילי!

סיסילי

אתה נערי היקר, הרומנטי. הוא נושק לה; היהא מעבירה את אצבעותיה בין שערות ראשו אקוה, כי שערותיך מסתלסלות מאליהן, האין זאת?

אלג’ירנון

כן, חמדת נפשי, עם קצת סיוע מן החוץ.

סיסילי

אני שמֵחה כל-כך!

אלג’ירנון

אַת לא תפרי עוד את ברית-הארושים שלנו, סיסילי?

סיסילי

מסֻפקת אני, אם אוכל עוד להפר, אחרי אשר התודעתי אליך בפֹעל-ממש. מלבד זה, כמובן, הלא העקר אצלי הוא שמך.

אלג’ירנון נירווזי

כן, כמובן.

סיסילי

אל תצחק לי, מחמדי, אבל זה היה תמיד חלומי, עוד מימי-ילדותי, לאהוב איש ששמו ארנסט. אלג’ירנון קם, ואחריו קמה גם סיסילי יש בשם זה מה שמעורר בטחון מָחלט. אני נָדה לכל אשה, ששם בעלה אינו ארנסט.

אלג’ירנון

אבל, יַלדתי הנעימה, האם כַּונתך לאמר, שלא יכולתּ לאהוב אותי אלמלי נקראתי בשם אחר?

סיסילי

באיזה שם, למשל?

אלג’ירנון

אָה, האיזה שם שתחפצי – למשל: אלג’ירנון…

סיסילי

אבל אי אפשר בשם אלג’ירנון.

אלג’ירנון

יַלדתי הקטנה היקרה, הנעימה, הנחמדה – באמת אינני רואה מדוע לא ייטב בעיניך השם אלג’ירנון. זה אינו שֵם רע כל כלל. אדרבה, זה שם אריסטוקרטי. מחציתם של הצעירים, שבית-דין לבנקרוטים מעמיד להם אפיטרופסים, נקראם בשם אלג’ירנון. אבל, באמת ובתמים, סיסילי… מתקרב אליה אלו היה שמי אלג’י, כלום לא יכולתּ לאהבני?

סיסילי קמה

אפשר היה לי לכבדך, ארנסט, אפשר היה להוקיר את אָפיך, אבל מסֻפקת אני מאד, אם היה ביכלתי לתת לך את כל לבי.

אלג’ירנון

המ… סיסילי! חובש מגבעתו לראשו הרֶקטור שלכם בכאן בקי, מסתמא, כל-צרכו בעריכת כל מנהגי הדת למעשה?

סיסילי

א, בודאי. ד"ר צ’יסיובל הוא למדן גדול. הוא לא כתב מימיו אף ספר אחד, ובכן הלא תוכל לשער מה-רבו ידיעותיו.

אלג’ירנון

עלי לראותו תכף בדבר הטבּלה חשובה מאד… רציתי לאמר בדבר עסק חשוב מאד.

סיסילי

אָה!

אלג’ירנון

אני אשוב בעוד חצי שעה, לא יאֻחר מזה.

סיסילי

אחרי שאנחנו מאֹאשים עוד מיום הארבעה-עשר לפברואר, ורק היום היתה פגישתנו הראשונה, לפיכך אני חושבת כמעט לאכזריות מצדך לעזוב אותי לפרק-זמן ארֹך כל-כך: לחצי שעה! האם לא תוכל לגמור את העסק בעשרים רגעים?

אלג’ירנון

אני אשוב במהירות שלמעלה מן הזמן. נושק לה ורץ לירכתי הגן.

סיסילי

איזה נער סוער! שערותיו מוצאות חן בעיני מאד. צריכה אני לרשֹׁם את הצעתו ביומני.

נכנס מירימן

מירימן

איזו מיס פירפקס באה זה עתה והיא מבקשת לראות את מ"ר וורתינג. בדבר עסק חשוב מאד, לפי-דבריה.

סיסילי

האין מ"ר וורתינג בחדר-הספרים?

מירימן

מ"ר וורתינג יצא זה-לא-כבר בדרך העולה לבית-הכהן.

סיסילי

בַּקש את הגבירה לבוא אלי הנה. בודאי ישוב מ"ר וורתינג בקרוב. תוכל להגיש לנו טֵה.

מירימן

שומע אני, מיס. יוֹצא.

סיסילי

מיס פירפקס! אל-נכון זו אחת מן הנשים הטובות הבאות בימים, המשתתפות עם הדוֹד דז’ק במעשי הצדקה שלו בלונדון. אינני חובבת ביותר את הנשים העוסקות במעשי צדקה. אני רואה בזה מין קפיצה בראש –

נכנס מירימן

מירימן

מיס פירפקס.

נכנסת גונדולין. מירימן יוצא.

סיסילי הולכת לקראתה

הרשיני-נא להציג אותי לפניך. שמי סיסילי קרדיו.

גונדולין

סיסילי קרדיו? נגשת אליה ותוקעת לה כפה מה-נעים שֵׁם זה! לבי אומר לי, שאנחנו נהיה ידידות נאמנות. אַת מוצאת כבר חן בעיני, יותר ממה שאוכל להגיד לך. הרשֶׁם הראשון שעושים עלַי בני-אדם אינו מטעה אותי מעולם.

סיסילי

מה-יפה הדבר מצדך שמצאתי בעיניך חן רב כל-כך, אף שאין אנחנו יודעות אשה את רעותה אלא זמן קצר לפי-הערך. אנא, שבי-נא.

גונדולין מוסיפה לעמוד

רשאית אני לקרֹא לך סיסילי? הלא?

סיסילי

אנא, בבקשה!

גונדולין

ואת תקראי לי תמיד גונדולין? הלא כן?

סיסילי

אם רצונך בכך.

גונדולין

ובכן, ענין זה נגמר ונסדר לגמרי – הלא כן?

סיסילי

אקוה, כי כן. הפסקה. שתיהן יושבות בבת-אחת.

גונדולין

עתה, כמדֻמה לי, היא שעת-הכשֶׁר לברר לך, מי אני. אבי הוא הלורד ברקניל. בודאי לא שמעת מעולם דבר על-אודות אבי?

סיסילי

כמדֻמה לי – לא.

גונדולין

מחוץ לחוג משפּחתנו – זה נעים לי להודיע – אין אבּא ידוע כל-עִקר. וכן צריך להיות, לפי-דעתי. הבית הוא, כפי שנראה לי הספירה הּסֻגלת ביחוד לַגבר. מכיון שהאיש מתחיל מזניח את חובותיו הביתיות, הרי הוא נעשה דומה לנקבה עד להצטער, – בזה אין שום ספק; הלא כן? וזה לא טוב בעיני. זה עושה את האיש מלבּב כל-כך. אמא, שדעותיה על החנוּך הן קשות וחמוּרות מאד, חנכה אותי לקצרת-ראות עד-מאד. זהו אחד מיסודות השיטה החנוכית שלה. ובכן, סיסילי, אקוה, כי לא יֵרע בעיניך, אם אשקיף עליך בעד הלורניטה שלי?

סיסילי

אָה, כלל וכלל לא, גונדולין. אני אוהבת מאד להיות “נשקפת”.

גונדולין לאחר שהסתכלה בסיסילי בעיון בעד הלורניטה

אַת מתארחת כאן, מסתמא, לזמן מועט?

סיסילי

אָה, לא! אני יושבת פה כל הימים.

גונדולין בפנים נזעמים

האמנם? בלי-ספק יושבת אתך גם אמך או אחת מקרובותיך הבאות בימים?

סיסילי

אָה, לא! אין לי אם, וגם קרובים אין לי באמת.

גונדולין

האמנם?

סיסילי

אפיטרופסי היקר נושא עליו, בעזרת מיס פריזם, את הטֹרח הגדול להשגיח עלי.

גונדולין

אפיטרופסך?

סיסילי

כן. אני חניכתו של מ"ר וורתינג.

גונדולין

אָה, מוזר הדבר, כי מעולם לא אמר לי, שיש לו חניכה. מדוע הוא מתעלף בסודות? הוא נעשה מעַנין יותר משעה לשעה. אף כי לא אוכל להחליט, שהחדשה הזאת שִׂמחה אותי ביותר. קמה ונגשת אל סיסילי אני מחבבת אותך מאד, סיסילי; אַת מצאת חן בּעיני מן הרגע הראשון שהתוַדעתי אתך. ואולם אני מחֻיבת להודיע, כי עכשיו, לאחרי שנודע לי, כי הנך חניכתו של מ"ר וורתינג, אי-אפשר לי שלא להביע את חפצי, שתהיי – גדולה בשנים ממה שהנך לפי-חזותך – ולא כל-כך מלבבת בחיצוניותך. באמת, אלו הורשיתי לדבּר בהתגלות-לב – –

סיסילי

אנא, דבּרי. לפי-דעתי, אם יש-לו לאדם להגיד דבר שאינו נעים, צריך הוא להגידו בהתגלות-לב.

גונדולין

טוב, אם לדבּר בהתגלות-לב גמורה, סיסילי, אז הייתי חפצה שתהיי בת ארבעים ושתים בשלֵמוּת, ושמראך יהיה מכֹער יותר מן הראוי לאותו גיל. אָפיוֹ של ארנסט הוא ישר וחזק. הוא הגשמתה של האמת והנדיבות. בגידה היא אי-אפשרית אצלו כתרמית. אבל גם אנשים בעלי אֹפי נדיב ומוסרי מן המדרגה הראשונה משֻׁעבדים להשפעת יפי חיצוניותם של אחרים. ההיסטוריה החדשה, וגם העתיקה, מלאה המון דוגמאות מעציבות בנדון זה. ובאמת אלמלא כך, לא היה אפשר כלל לקרֹא את ההיסטוריה.

סיסילי

סלחי-נא, גונדולין – את אמרת: ארנסט?

גנדולין

כן.

סיסילי

אה – ואולם אפיטרופסי איננו מ"ר ארנסט וורתינג, אלא אחיו – אחיו הבכור.

גונדולין יושבת שוב

ארנסט לא אמר לי כלל, שיש לו אח.

סיסילי

לדאבוני עלי להודיע, כי ימים רבים לא היה היחס שביניהם מהֻדר ביותר.

גונדולין

אה, בזה מתבאר הכל. ועתה, שעִיַּנתי בדבר, נזכרתי, שמעולם לא שמעתי איש מדבּר על-אודות אחיו. זה חֹמר שכפי-הנראה איננו נעים לרֹב הגברים. סיסילי, אתּ גַּלות אבן-מעמסה מעל לבי. אני כבר התחלתי מפחדת. הלא נורא היה הדבר, אלו בא ענן וַיַּחשֵׁך את ידידותנו – האין זאת? כמובן, ברור לך הדבר בלי שום צל של ספק, כי אפיטרופסך איננו מ"ר ארנסט וורתינג?

סיסילי

בודאי. הפסקה. אדרבה, אני אהיה בקרוב אפיטרופוס שלו.

גונדולין בתמיהה

כלומר?

ססיסילי בקצת בַּישנות ובהתקרבוּת

גונדולין היקרה, באמת אין לי כל טעם לכסוֹת ממך את הדבר. הלא סוף-סוף יפרסם העתון המחוזי שלנו את העובדה בשבוע הבא. מ"ר ארנסט וורתינג ואני הננו מאֹרשים לשם נשואים.

גונדולין בנמוס גדול, בקוּמה

סיסילי חמדתי, כמדֻמה לי, שיש כאן טעות קטנה. מ“ר ארנסט וורתינג אֵרש אותי. המודעה תתפרסם ב”מוֹרנינג פּוֹסט", לא יאֻחר מיום השבת.

סיסילי בנמוס גדול, בקוּמה

חוששת אני, כי משגה הוא אתך. ארנסט בא אלי בהצעה לפני עשרה רגעים בדיוק. מראה את היומן שלה.

גונדולין בודקת את היומן בעיון בעד הלורניטה

זה באמת משֻׁנה מאד, שהרי הוא בקש ממני להיות אשתו אתמול לפנות ערב בחמש שעות ושלשים. רצונך לבדוק את אמתת העובדה – הרי יומני לפניך. מוציאה את היומן שלה אני איני יוצאה לדרך בלי יומני. במרכבת מסלת-הברזל אנו זקוקים לחֹמר-קריאה סנסציוני. צר לי עד-מאד להכזיב את תוחלתך, סיסילי יקירתי, אבל חוֹששת אני, שלי משפט הבכורה.

סיסילי

לא אוכל להגיד לך, גנדולין יקירתי, כמה יכאב לי לגרום לך צער גופני או רוחני, אבל אני מחֻיבת להעיר, כי ברור הדבר, שארנסט שִׁנה את דעתו לאחרי ההצעה של יום אתמול.

גונדולין שקועה במחשבות

אם הוציאו מפי הנער העלוב איזו הבטחה שגעונית, באֹנס או במרמה, אני רואה לי לחובה להצילו כרגע, וביד חזקה.

סיסילי שקועה-במחשבות וברוח עצובה

אם הדיחו את נערי היקר לפח-יוקשים מאיזה מין שיהיה, לא אזכור לו את עונו זה לאחרי חתֻנתנו עד-עולם.

גונדולין

מיס קרדיו, האם ה“פח” שלך הוא רמז לי? הנך יהירה מאד. במקרים כאלה, חובה מוסרית היא לאדם להוציא את כל רוחו. ועוד יותר מזה: עֹנג הוא.

סיסילי

מיס פירפקס, האם כַּונתך היא, שאני הוצאתי מפי ארנסט הבטחה באֹנס או במרמה? אך נועַזת?… לא זו העת להתחפש במסכת כזב של נמוסיות. כשאני רואה מַעדר אני קוראה לו מעדר.

גונדולין בלעג

שמֵחה אני להגיד, כי מימי לא ראיתי מעדר. ברור הדבר, שהספירות החברתיות של שתֵּינו שונות ורחוקות מאד זו מזו.

נכנס מירימן עם משרת. הם נושאים כלי-טה, מַפות ושאר המכשירים.

סיסילי מוכנת לענות, אך בפני המשרתים היא מחֻיבת להתאפק;

שתי הנערות רותחות.

מירמימן

האערוך את הטה כנהוג, מיס?

סיסילי בחשׁיבות ובקול שָלֵו

כן, כנהוג. מירימן מתחיל מפַנה את השלחן ופורש את המפה. דומיה ממֻשכה. סיסילי וגונדולין זורקות מבטי-זעם זו לזו.

גונדולין

היש בסביבה זו מקומות יפים לטיוּל, מיס קרדיו?

סיסילי

אָה! כן! הרבה מאד. מראש אחת הגבעות הסמוכות אפשר להשקיף על חמש גרַפיות בבת-אחת.

גונדולין

חמש גרפיות! מסֻפקת אני, אם ימצא מראה זה חן בעיני. אני שונאה את הדחק.

סיסילי בנעימות

מסתמא משום-כך את יושבת בעיר?

גונדולין נושׁכת את שפתה בשִׁניה ומקישה בשִׁמשִׁיָּתה על נעליה מתוך זעזוע-עצבים.

גונדולין מביטה סביבותיה

זה גן יפה מאד, מיס קרדיו.

סיסילי

שמֵחה אני מאד, כי מצא חן בעיניך, מיס פירפקס.

גונדולין

מעולם לא עלתה על דעתי, שיש פרחים בכפר.

סיסילי

אָה, פרחים מצוּיִם אצלנו כל-כך הרבה כאנשים בלונדון, מיס פירפקס.

גונדולין

כשאני לעצמי אינני יכולה להבין, איך אפשר לבני-אדם לחיות בכפר, ובפרט כשאותם בני-אדם יש להם חשיבות וערך. בכפר אני משֻׁאממת תמיד עד למות.

סיסילי

אַה, זהו בודאי מה שנקרא בשפת העתונים “הקלקלה החקלאית” – האין זאת? כמדֻמה לי, שהאריסטוקרטיה סובלת הרבה מקלקלה זו, ביחוד בדורנו. זוהי כמעט מכת-מדינה אצלם – כן הֻגד לי. רשאית אני להגיש לך כוס טה, מיס פירפקס?

גונדולין בנמוסיוּת מדֻקדקת

תודה לך. לעצמה נערה נתעבה! אבל אני צמאה לטֵה.

סיסילי בנעימות

סֻכּר?

גונדולין ביהירות

לא, תודה לך. סֻכּר אינו עוד מן המוֹדה.

סיסילי מביטה אליה באיבה, נוטלת שוב את המלקחים ומשׂימה ארבע חתיכות סֻכּר בכוס הטה.

סיסילי ברגזה

עוגות או לחם וחמאה?

גונדולין כמשֻׁעממת

לחם וחמאה, בבקשה. עוגות אינן נראות עוד כמעט כלל בבתים חשובים.

סיסילי כורתת פת גדולה מן העוגה ומניחה על הטס שעל-יד מירימן

הגש זאת למיס פירפקס.

מירימן עושה כמצֻוֶּה עליו ויוצא עם המשרתת. גונדולין טועמת מן הטה ומעוה את פניה. היא מעמידה תכף את הכוס על הטס ושולחת ידה אל הפת, שהיא חושבת ללחמאה, מסתכלת בה ורואה שזו עוגה. קמה בקצף.

גונדולין

את מִלאת את כוסי בחתיכות של סֻכּר, ואף שבקשתי בפֵרוש לחם וחמאה, נתת לי עוגה. אני מפֻרסמת בנעימות רוחי וברֹך-אֹפי שאינו מצוּי, אבל אני מַתרה בך, מיס קרדיו: אתּ מרחיקה ללכת!

סיסילי קמה

כדי להציל את נערי העלוב, הנקי, הבוטח, מנכליה של איזו נערה זרה – לא ירחק ממני כל דרך.

גונדולין

מן הרגע הראשן שראיתיך היית חשודה בעיני. אני הרגשתי, שאין לבטוח בך, שאתּ מלאה מרמה וכחש. בענינם כאלה אינני טועה מעולם. הרשֶׁם הראשון, שעושים עלַי בני-אדם, הוא תמיד נכון ואמתי.

סיסילי

כמדֻמה לי, שאני נוטלת ממך את זמנך היקר, מיס פירפקס. בלי שום ספק יש לך לעשות עוד הרבה בקוּרים ממין זה בכל הסביבה.

נכנס דז’ק.

גונדולין בראותה אותו

ארנסט! ארנסט שלי!

דז’ק

גונדולין! חמדת לבי! נגש לנשקה.

גונדולין נסוגה אחוֹר

כַּתר לי זעיר! רשאית אני לשאֹל, האם אֵרשתּ את העלמה הצעירה הזאת לשם נשואים? מוֹרה על סיסילי.

דז’ק בצחוק

את סיסילי הקטנה יקירתי? כמובן, לא! איזה הדרך בא רעיון כזה לראשך הנחמד?

גונדולין

תודה לך. מקריבה את לחיה עכשיו מֻתָּר.

סיסילי בנעימות רבה

מראש ידעתי, כי יש כאן איזה משגה, מיס פירפקס. הג’נטלמן החובק עתה את גִּזרתך, זה אפיטרופסי, מ"ר דז’ון וורתינג.

גונדולין

סלחי-נא – מה אמרת?

סיסילי

זה הדוד דז’ק.

גונדולין נרתעת

דז’ק! הוי!

נכנס אלג’ירנוֹן.

סיסילי

הנה ארנסט.

אלג’ירנון הולך ישר אל סיסילי מבלי השׁגיח כלל באחרים

אהובת נפשי! נגש לנשקה.

סיסילי נסוגה אחור

כַּתר לי זעיר, ארנסט! רשאית אני לשאלך, האִם אֵרשת את העלמה הצעירה הזאת לשם נשואים?

אלג’ירנון מביט סביבותיו

איזו עלמה צעירה? אֵל-אלהים! גונדולין!

סיסילי

כן, “אֶת אֵל-אלהים, גונדולין”, כלומר: את גונדולין.

אלג’ירנון בצחוק

כמובן, לא. איזה הדרך בא רעיון כזה לראשך הנחמד?

סיסילי

תודה לך. מקריבה את לחיה עכשיו מֻתָּר. אלג’ירנון נושק לה.

גונדולין

אני הרגשתי, שנפלה כאן טעות קטנה, מיס קרדיו. הג’נטלמן החובק אותך עתה הוא שאר-בשרי, מ"ר אלג’ירנון מוֹנקריף.

סיסילי מתפרצת מבין זרועותיו

אלג’ירנון מונקריף! הוי! שתי הנערות רצות זו לקראת זו ומחבקות אשה את רעותה, כמו לשם הגנה שִׁמך אלג’ירנון?

אלג’ירנון

אינני יכול להכחיש את הדבר.

סיסילי

אָה!

גונדולין

האם שמך באמת דז’ק?

דז’ק בקצת גאון

לוּ חפצתי, הייתי יכול להכחיש הדבר. אני יכול להכחיש כל דבר, לכשאחפוץ. אבל שמי הוא בודאי דז’ון. כך נקראתי במשך כמה שנים.

סיסילי אל גונדולין

רמאות גסה נעשתה בשתֵּינו.

גנדולין

סיסילי יקירתי הנעלבה!

סיסילי

גונדולין חֶמדתי המרֻמה!

גונדולין במתינות ובכֹבד-ראש

אַת תקראי לי מעתה אחותי – הלא? הן חובקות זו את זו.

דז’ק ואלג’ירנון נאנקים ומתהלכים הנה והנה.

סיסילי במאור-פנים

רק שאלה אחת הייתי רוצה לשאֹל את אפיטרופסי.

גונדולין

כן, זה רעיון מצֻין! מ"ר וורתינג, אם תרשני, אשאלך שאלה אחת. איה אחיך ארנסט? אנחנו שתינו נתארסנו לאחיך ארנסט, ועל כן חשוב לנו קצת לדעת איה אחיך ארנסט בשעה זו.

דז’ק במתינות וכמפקפק

גנדולין, סיסילי! קשה לי מאד, אבל מֻכרח אני לדבּר אמת. זוהי הפעם הראשונה בימי חיי, שהובאתי למצב קשה כזה, ועל-כן אין לי שום נסיון בענינים כאלה. ובכל-זאת אגיד לכֶן בתם-לבב, כי אין לי שום אח ארנסט. בכלל אין לי שום אח. מעולם לא היה לי אח, וגם לא תעלה על דעתי כלל, שיהיה לי אח לעתיד לבוא.

סיסילי בתמהון

לא שום אח?

דז’ק עליז

לא כלל!

גונדולין ברגזה

האם לא היה לך מעולם שום אח מאיזה מין שהוא?

דז’ק בשמחה

מִיָּמי לא. אף לא משום מין שהוא.

גנדולין

צר לי מאד, סיסילי, אבל עכשיו הדבר ברור, שאין אנחנו מאֹרשות לשום אדם.

סיסילי

אין זה נעים כלל לנערה צעירה להמצא פתאם במצב כזה. מה דעתך אַת?

גנדולין

נלכה נא אל הבית. הם בודאי לא יהינו ללכת אחרינו.

סיסילי

בודאי. הלא הגברים מוּגי-לב כל-כך – האין זאת? הן פורשות אל הבית במבטי-בוז.

דז’ק

מצב קוֹדר כזה הוא הוא שנקרא בפיך בונבוריסמוס? לא כך?

אלג’ירנון

כן; זהוּ בונבורי מצֻין. הבונבורי היותר משֻׁכלל שנזדמן לי בחיי.

דז’ק

טוב מאד, אבל לך לא היתה שום רשות “לבונבור” כאן.

אלג’ירנון

הבלים! לכל אדם יש רשות לבונבור בכל מקום שלבו חפץ. כל בונבוריסט רציני יודע זאת.

דז’ק

בונבוריסט רציני! אבינו שבשמים!

אלג’ירנון

כן; אדם צריך להיות רציני בדבר-מה, אם הוא רוצה, שתהיה לו איזו הנאה בחיים. אני רציני בבונבוריסמוס. באיזה דבר אתה רציני – זה נעלם ממני לגמרי. כמדֻמה לי, בכל דבר. שהרי אתה קל-דעת כל-כך מטבעך.

דז’ק

בכל הענין הרע שלפנינו אני מוצא קצת תנחומים בזה, שידידך בונבורי נִדף כעשן. מעתה לא תוכל עוד להתחמק אל הכפר ככל אַות נפשך, אלג’י היקר. וזה טוב מאד.

אלג’ירנון

וגם אחיך נִטשטש קצת, דז’ק היקר, האין זאת? מעתה לא תוכל עוד להמלט לונדונה לעתים קרובות כל-כך כדרכך בקֹדש. וגם זה לא רע.

דז’ק

ואש למנהגך ביחס למיס קרדיו, הנני מחֻיב להגיד, כי מה שסבבת בכחש נערה נעימה, פשוטה תמימה כזו, זה עָון שאין לו כפרה, גם אם לא אביא בחשבון מה שהיא חניכתי.

אלג’רנון

ואני אינני רואה, במה תוכל להצטדק על אשר רִמית עלמה מהֻדרה, פקחית ובעלת נסיון מרֻבּה כמיס פירפקס. גם אם לא אביא בחשבון מה שהיא שארת-בשרי.

דז’ק

אני חפצתי לארש לי את גונדולין; זהו כל הענין. אני אוהב אותה.

אלג’ירנון

אני חפצתי פשוט לארש לי את סיסילי. אני מעריץ אותה.

דז’ק

אין כל תקוה נשקפת לך, שתהיה מיס קרדיו לך לאשה.

אלג’ירנון

כפי שידוע לי, אין כל אפשרות, שתנשא לך מיס פירפקס.

דז’ק

אבל זה אינו נוגע לך.

אלג’ירנון

לוּ היה נוגע לי, לא הייתי מדבּר עליו. מתחיל אוכל לַחמאות זהוּ מנהג המוני לדבּר על עסקים של עצמו. רק אנשים מעין סרסורי הבורסה עוֹשים כזאת, וגם זה רק בשעת סעֻדה בצבּור.

דז’ק

קשה לי להבין, איך תוכל לשבת כאן ולאכול במנוחה לַחמאות, בשעה שאנחנו במבוכה איֻמה כזו. כמדֻמה לי, שאין כל לב בקרבּך.

אלג’ירנון

אבל אי-אפשר לי לאכול לַחמאות ולהתרגש. אזי היתה החמאה נופלת, בודאי, על המנשיטות שלי. אדם צריך לאכול לַחמאות במנוחה שלמה. רק באֹפן כזה אפשר לאכלן.

דז’ק

אני אומר, כי זוהי אבּירות-לב לאכול לַחמאות בכלל במסבּות כאלה.

אלג’ירנון

כשאני שרוי בצער, אינני מוצא תמחומים אלא באכילה. שְׁאַל את כל היודעים אותי על-בָּרְיִי ויגידוך, כי כשאני נרגש עד-מאד, אני מסרב לכּל, מלבד לאכילה ושתיה. בשעה זו אני אוכל לַחמאות, מפני שאני אמלל. וחוץ מזה אני אוהב לחמאות עד-מאד.

דז’ק

אבל כל זה אינו נותן לך זכות לאכלן כֻּלן ברעבתנות שכזו. נוטל ממנו את הלחמאות.

אלג’ירנון מגיש לו עוגה

מוטב שתקח את העוגה. אני איני אוהב עוגות.

דז’ק

אבינו שבשמים! כמדֻמני, שיש-לו רשות לאדם לאכול לַחמאות שלו בגן שלו.

אלג’ירנון

אבל הלא זה עתה אמרת, כי אבירוּת-לב היא מאין כמוה לאכול לַחמאות.

דז’ק

אני אמרתי, כי זוהי אבירות-לב מִצִדך במסבּות כאלה. זה ענין אחר לגמרי.

אלג’ירנון

אולי כן-הוא. אבל הלחמאות הן אותן בעצמן. חוטף מידי דז’ק את קערת הלחמאות.

דז’ק

אלג’י, לֶך-לך, הִמלטה העירה.

אלג’ירנון

הן לא תוכל לדרשׁ ממני, שאסע מזה קֹדם שאכלתי סעֻדת-צהרים; זוהי שטות. מימי לא יצאתי מביתי בלי סעֻדת-צהרים. וגם שום אדם אינו עושה כזאת, מלבד הצמחנים ועוד מיני בריות כאלה. וחוץ מכל-זה נדברתי עם הדוקטור צ’יסיובל, שינַצר אותי בשש פחות רבע בשֵם ארנסט.

דז’ק

הרף מרעיון אוִילי זה, בהקדם האפשרי. היום בבֹקר נדברתי עם הד“ר צ’יסיובל, שינַצר אותי בחמש וחצי, וכמובן – בשם ארנסט. זוהי שטות. ומלבד זה יש לי זכות מיֻחדת להתנצר כשארצה. הלא אין שום ראיה וזֵכר לדבר, שהתנצרתי בזמן מן הזמנים על-ידי מי-שהוא. הדעת נותנת, שמעולם לא נִצרו אותי, וכך היא גם דעתו של הד”ר צ’יסיובל. מה שאין כן בענין שלך. אתה הלא כבר התנצרת.

אלג’ירנון

כן, אבל זה שנים רבות שלא נִצרו אותי.

דז’ק

כן, אבל פעם אחת הלא נצרו אותך. וזה העִקר.

אלג’ירנון

בודאי. ועל-כן בטוח אני, שמבנה-גֵוִי יכול לשאת את הַצֶרֶמוניה. ואוּלם אתה, מכיון שאינך יודע בבֵרור, אם נִצרוך בכלל, הרי יש בצֶרֶמוניה זו סכנה גדולה לך, לפי-דעתי. אתה עלול להצטנן על-ידה. כלום שכחת, כי אחד מבני משפחתך, הקרוב אליך מאד, היה כפשע בינו ובין המות, מפני הצטננות קשה שאחזתהו בפַריז בשבוע זה.

דז’ק

כן, אבל במו-פיך אמרת לי, כי הצטננות קשה אינה עוברת בירֻשה.

אלג’ירנון

עד-עתה לא היה דַרכה בכך – אבל עכשיו היא בודאי עוברת ועוברת. המדע מפליא להתקדם במקצוע זה.

דז’ק נוטל שוב את קערת הלחמאות

אין אלה אלא דברי שטות; אתה מדבּר תמיד דברי שטות.

אלג’ירנון

דז’ק, אתה חוזר שוב אל הלחמאות? אנא, חדל מהן. לא נשארו אלא שתים. נוטל אותן הלא אמרתי לך, אני אוהב לחמאות עד מאד.

דז’ק

אבל אני שונא עוּגות-טֵה.

אלג’ירנון

אם כן, למה אתה מרשה להגיש עוגות לאורחיך? אכן משֻׁנות הן השקפותיך על הכנסת-אורחים!

דז’ק

אלג’ירנון! כבר בקשתיך לברוח מזה. איני רוצה לראותך פה. מדוע אינך הולך-לך?

אלג’ירנון

עוד לא כליתי לשתות את כוס-הטה שלי. ועוד נוֹתרה כאן לַחמאה אחת. דז’ק מתאנח ומשתקע בכורסה. אלג’ירנון מוסיף לאכול.

המסך.


 

מערכה שלישית    🔗

חדר בבית האחֻזה בוולטון. גונדולין וסיסילי נשקפות בעד החלון אל תוך הגן.

גונדולין

העובדה, שהם לא הלכו אחרינו תכף אל הבית, כמו שהיו אחרים עושים במקומם, מעידה עליהם, לפי-דעתי, שעדַין נותר בהם שמץ בושה.

סיסילי

הם אכלו לַחמאות. זה סמן לחרטה.

גונדולין אחרי הפסקה

כפי-הנראה, אין הם מרגישים בנו כלל. אולי תשתעלי קצת?

סיסילי

אבל אני לא הצטננתי כלל.

גונדולין

הם מביטים עלינו. איזו העזה!

סיסילי

הם הולכים וקרֵבים. חצופים שכמותם!

גונדולין

הבה, נשתוק עתה בחשיבות.

סיסילי

בודאי, הן אחרת לא נוכל לעושת לפי-שעה.

נכנס דז’ק ואחריו אלג’ירנון. הם שורקים איזו אַריָה שגורה עד לזוָעה מתוך אופירה אנגלית.

גונדולין

שתיקתנו החשובה עושה, כפי-הנראה, רשֶׁם לא-נעים.

סיסילי

רשֶׁם מכאיב עד-מאד.

גונדולין

אבל אנחנו לא נפתח פֶּה ראשונה.

סיסילי

כמובן, לא.

גונדולין

מ"ר וורתינג, יש-לי שאלה רבת-ערך אליך. ובתשובתך תלוּי הרבה מאד.

סיסילי

גונדולין, אין ערוֹך לבינתך! מ"ר מונקריף, הואילה-נא לענות על שאלתי זו: מדוע נתת אותך לפנַי כאחי אפיטרופסי?

אלג’ירנון

למען תהיה לי תואנה להתוַדע אתך.

סיסילי אל גונדולין

כמדֻמה לי, שזה באוּר מספיק, האין זאת?

גונדולין

כן, יקירתי, אם רק תוכלי להאמין לו.

סיסילי

אינני מאמינה. אבל הן בזה לא יִגָּרע מאומה מיפיה הנפלא של תשובתו.

גונדולין

צדקת. בדברים רבי-הערך העִקר הוא הסגנון ולא האמתּוּת. מ"ר וותינג, איזה באוּר תוכל לתת לי על החלטתך, שיש לך אח? האם עשית זאת כדי שתהיה לך אמתלה לבוא העירה לראות אותי לעתים קרובות יותר?

דז’ק

כלום תוכלי עוד להיות מסֻפּקת בזה, מיס פירפקס?

גונדולין

יש לי ספקות עצומים מאד בנדון זה. אבל אני נכונה לעקרם מלבי. לא זו השעה לספקנוּת גרמנית. נגשת אל סיסילי באוּריהם, לכאורה, מספיקים למדי, ביחוד זה של מ"ר וורתינג. דבריו טבועים, לפי-דעתי, בחותם האמת.

סיסילי

דברי מ"ר מונקריף מספיקים לי יותר מדי. קולו, כשהוא לעצמו, מעורר אליו בטחון ואמונה מָחלטת.

גונדולין

אם כן, לפי-דעתך נוכל לסלוח להם?

סיסילי

כן. זאת אומרת: לא.

גונדולין

צדקת. שכחתי. יש כאן עִקרים, שאי-אפשר לוַתר עליהם. מי משתֵּינו תגידם להם? זוהי חובה לא-נעימה.

סיסילי

אולי נוכל לדבּר שתינו בבת-אחת?

גונדולין

רעיון מצֻין! אני מדברת כמעט תמיד בבת-אחת עם אחרים. הואילי-נא לשמור את הַטַּקט לפי הוראות אצבעי.

סיסילי

כן אעשה.

גונדולין מרימה את אצבעה לסמן את הטקט.

גונדולין וסיסילי מדבּרות בבת-אחת

שִׁמכם הוא עדיין מעצור, שאין לדלג עליו. זה הכל!

דז’ק ואלג’ירנון מדבּרים בבת-אחת

שמֵנו! זה הכל? הלא אנחנו הולכים להתנצר היום לפנות-ערב.

גונדולין אל דז’ק

למעני הנך מוכן ומזֻמן למעשה נורא כזה?

דז’ק

כן.

סיסילי אל אלג’ירנון

כדי לעשות רצוני הנך נכון לקבל עליך צֶרֶמוניה אימתנית כזו?

אלג’ירנון

כן.

גונדולין

אך טפּשות היא לדבּר על שווי המינים. כשהדבר נוגע להקרבת-עצמו, עולים הגברים עלינו שלא בערך.

דז’ק

כן אנחנו. דז’ק ואלג’ירנון אוחזים איש ביד רעהו.

סיסילי

יש להם רגעים של אֹמץ-לב פִיסי, שאין לנו הנשים שום מֻשג ממנו.

גונדולין אל דז’ק

מחמדי!

סיסילי אל אלג’ירנון

מחמדי!

כל-אחד מחבק את בת-זוגו. נכנס מירירמן, ובראותו את אשר לפניו הוא משתעל בקול רם.

מירימן

המ… המ… המ… לֵידי ברקניל!

דז’ק

אבינו שבשמים!

נכנסת לידי ברקניל. הזוגות מתפרדים במבוכה. מירימן יוצא.

לידי ברקניל

גונדולין! מה פּשר דבר זה?

גונדולין

פשוט, אני נתארסתי למ"ר וורתינג, אמא.

לידי ברקניל

גשי הלום. שבי. שבי כרגע. כל פקפוק הוא סמן להתרופפות השכל בצעירים ולרפיון הגוף בזקנים. הופכת פניה אל דז’ק אדוני! תכף כשנודע לי דבר בריחת-בתי הפתאומית, מפי אמָתה הנאמנה, שקניתי את אמונתה במטבע קטנה, מהרתי ונסעתי אחריה במסע של משאות. אביה האמלל עודנו מאמין, לאָשרנו, שהיא הלכה אל האוניברסיטה העממית לשמוע דרשה ארֻכּה מאד בענין השפעת מס-ההכנסה התמידי על המחשבה האנושית. ואין בדעתי כלל להכזיב אמונתו זו. ובכלל לא הכזבתי מעולם את אמונתו בשום דבר. אני הייתי חושבת זאת לעָול גדול. אך, כמובן, הלא תבין היטב, כי מן הרגע הזה עליך להפסיק את כל היחוסים אשר בינך ובין בתי. בדבר זה, כמו בכל הדברים, אני עומדת על-דעתי בחָזקה.

דז’ק

אני ארשתי לי את גונדולין, לידי ברקניל!

לידי ברקניל

לא היה ולא יהיה, אדוני. ועתה בנוגע לאלג’ירנון… אלג’ירנון!

אלג’ירנון

כן, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

רשאית אני לשאלך, האם בבית הזה מתגורר ידידך החולה מ"ר בונבורי?

אלג’ירנון בגמגום

אָה, לא! בונבורי אינו דר כאן. בונבורי נמצא בשעה זו במקום אחר. לאמִתו של דבר – מת בונבורי.

לידי ברקניל

מת! מָתי מת מ"ר בונבורי? זו היתה, כפי-הנראה, מיתה חטופה מאד.

אלג’ירנון בבדיחות-הדעת

אה, אני הֵמתי את בונבורי היום בצהרים. כלומר: בונבורי מת היום בצהרים.

לידי ברקניל

מה היתה סבּת מיתתו?

אלג’ירנון

של בונבורי? אָה, הוא התפוצץ והתנדף לגמרי.

לידי ברקניל

התפוצץ! קרבן של התנקשות ריבולוציונית? לא ידעתי כלל, כי מ"ר בונבורי התעסק בשאלות סוציאליות. אם כן, קִבּל את שכרו במלּוּאו בעד חוֹלניותו.

אלג’ירנון

דודה אגוסטה היקרה, אני רציתי לאמר, כי נגלו מסתוריו – הרופאים גִּלו, בדקו ומצאו, שבונבורי אינו יכול לחיות – זאת היתה כַונתי – ועל כן מת בונבורי.

לידי ברקניל

כפי-הנראה, סמך באמונה שלמה על דעותיהם של רופאיו. בכל-אֹפן שמֵחה אני, כי סוף-סוף בא לידֵי החלטה מסֻימה, והוציא אותה אל הפֹּעל על-פי עצתם המומחית של הרופאים. ועתה, לאחרי שנפטרנוּ לחלוטין מאותו מ“ר בונבורי, הרשני-נא לשאלך, מ”ר וורתינג, מי היא אותה העלמה הצעירה, שבּן-אחותי אלג’ירנון אוחז בידה, דרך אחיזה שאין בה כל צֹרך כלל לפי-דעתי?

דז’ק

אותה העלמה היא מיס סיסילי קרדיו, חניכתי.

לידי ברקניל מנענעת ראשה בקרירות אל סיסילי.

אלג’ירנון

אני ארשתי לי את סיסילי, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

סלח-נא – מה אמרת?

סיסילי

מ"ר מונקריף ואנכי – מאֹרשים, לידי ברקניל.

לידי ברקניל מזדעזעת כמו מקֹר, הולכת ויושבת על הספה

אינני יודעת, אם האויר שבמחוז הירטפורדשיר זה מגָרה ביתר עֹז, ואולם כּמוּת הארושׂים המתהוים כאן נראית לי עודפת הרבה על המספר הממֻצע, שקבעו לנו בעלי הסטטיסטיקה להלכה ולמעשה. אני חושבת, כי מן הראוי ומן הישֶׁר הוא, שאתחיל תכף בחקירה ודרישה קצרה. מ"ר וורתינג, האם נמצאת מיס קרדיו באיזה יחס של קרבה עם אחד מבתי-הנתיבות הגדולים שבלונדון? אני שואלת זאת לשם ידיעה בעלמא. עד יום אתמול לא עלתה על דעתי כלל, שיש משפחות או יחידים, אשר שלשלת-היוחסין שלהם מַתחלת מן התַּחנה הקצונית.

דז’ק מלא חמה, אבל הוא מתאפק.

דז’ק בקוֹל צלול ובקרירות

מיס קרדיו היא נכדתו של המנוח מ“ר תומַס קרדיו, אשר התגורר בבית מספר קמ”ט בככר בילגרב, ובג’ירביז-פַּרק, דורקינג, סורי וגם בספוֹרן, פיפשיר.

לידי ברקניל

זה עושה רשֶׁם לא-רע. שלש אדריסות מעוררות תמיד בטחון, אפילו בעולם המסחר. אבל במה אדע כי האדריסות נכונות הן?

דז’ק

כבר דאגתי לזאת ושמרתי אתי את כל קבצי “ידיעות בית-דין” של התקופה ההיא. אם תאבי, הנני ואשימם לפניך לבדיקה, לידי ברקניל.

לידי ברקניל בפנים קודרים

הֻגד לי, כי הקבצים הללו מלאים שגאיות וטעיות הדפוס.

דז’ק

הנוטריונים של מיס קרדיו הם האדונים מַרקבי, מרקבי ומרקבי.

לידי ברקניל

מרקבי, מרקבי ומרקבי? זוהי פירמה מכֻבדה והגונה מאד. ולא עוד, אלא שהֻגד לי, כי אחד מהאדונים מַרקבי מֻזמן לפעמים לסעֻדות בחברה החשובה. עד-כאן אני שבעת-רצון.

דז’ק בהתרגזות

מה-גדול חסדך, לידי ברקניל! בודאי ינעם לך לשמוע גם-כן, שנמצאות תחת ידי תעודת לדתה של מיס קרדיו, תעודת הטבלתה, תעודה על שעול-ילדים, על רשימתה ספרי-הפקודים, על הרכבת-אבעבועות, קונפירמַציה, ועל בהרות, בין מן הסוג האשכנזי, בין מן הסוג האנגלי.

לידי ברקניל

אַה, הנה חיים מלאים הרפתקאות – אולי סוערות יתר מדי לנערה צעירה. כשאני לעצמי – אינני מסכימה כלל לנסיונות-חיים מֻקדמים ביותר. קמה ומסתכלת בשעונה גונדולין, שעת הנסיעה ממשמשת ובאה. אין לנו לאבד אף רגע אחד. כדי לצאת ידי המנהג המקֻבּל, הרשני-נא, מ"ר וורתינג, לשאלך, היש לה למיס קרדיו קצת רכוש?

דז’ק

אָה, לערך מאה ושלשים אלף ליטראות בניָרות. זה הכל. שלום לך, לידי ברקניל. שמחתי מאד לראותך.

לידי ברקניל יוֹשבת שוב

עוד רגע אחד, מ"ר וורתינג. מאה ושלשים אלף ליטראות! ובניָרות! כשאני מביטה עכשיו על מיס קרדיו היא נראית לי עלמה מלבּבת עד-מאד. בזמן הזה מעט מאד מספר הנערות, שיש להן ערכים חשובים באמת, כלומר: ערכים, שיש להם קיום ושמשבּיחים ברבות הימים. אנחנו חיים, לדאבוני, בדור של שטחיות. אל סיסילי גשי-נא הלום, יקירתי. סיסילי קרֵבה אליה ילדה נעימה, שמלתך פשוטה עד-מאד, ושערותיך הן כמעט כמו שיצאו מתחת יד הטבע. אך כל זה נוכל לשַׁנות במהרה. אָמה צרפתית מנֻסה מפליאה לעשות בבחינה זו בזמן קצר מאד. זוכרת אני, כי הלידי לנסינג הצעירה לקחה לה אחת על-פי המלצתי, ולאחרי שלשה ירחים לא הכיר אותה אפילו בעלה בעצמו.

דז’ק

וכעבור ששה ירחים להא היכר אותה שום אדם.

לידי ברקניל מביטה בחֵמה אל דז’ק במשך רגעים אחדים, אחרי-כן היא פונה אל סיסילי בשחוק מעֻשה

אנא הִסוֹבי, ילדה נעימה. סיסילי סובבת בעיגול לא, אני רוצה לראות את פניך מן הצד. סיסילי עומדת בפרופילון כן, ככל אשר דִּמיתי וקויתי, יש בפרופילון שלך אפשרויות חברתיות ברורות. שני החסרונות היותר מָרגשים שבדורנו, הם: העדר פּרינציפּיונים והעדר פרופילונים. הרימי קצת את סנטרך, יקירתי. הסגנון תלוי במדה מרֻבּה בזה: באיזה אֹפן נושאים את הסנטר. לפי-שעה נושאים אותו גבוה מאד. אלג’ירנון!

אלג’ירנון

הנני, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

יש אפשרויות חברתיות ברורות בפרופילון של מיס קרדיו.

אלג’ירנון

סיסילי היא הנערה היותר נעימה, היתר נחמדה, היותר יפה בכל העולם כֻּלו. ואפשרויות חברתיות אינן שוות פרוטה בעיני.

לידי ברקניל

אל תזלזל ככה בערכּה של החברה, אלג’ירנון. רק מי שאינו יכול להכנס אליה עושה כך. אל סיסילי יַלדתי היקרה, בודאי ידוע לך, שאין לו לאלג’ירנון שום מקורות פרנסה מלבד חובות. ואולם אני אינני מסכימה לשדוכים בחשבון. כשֶׁנִּשאתי ללורד ברקניל לא היתה לי אף פרוטה אחת. ובכל-זאת לא עלתה על דעתי כלל, שזה יוכל להיות לי למעצוֹר. ובכן, כפי-הנראה, מחֻיבת אני לתת הסכמתי.

אלג’ירנון

תודה לך, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

סיסילי, רשאית אַת לנשֹׁק לי.

סיסילי נושׁקת לה

תודה לך, לידי ברקניל.

לידי ברקניל

רשאית את גם לקרֹא לי דודה אוגוסטה מהיום והלאה.

סיסילי

תודה לך, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

לפי-דעתי מוטב, שתחוגו את חתֻנתכם בלי אִחור.

אלג’ירנון

תודה לך, דודה אוגוסטה.

סיסילי

תודה לך, דודה אוגוסטה.

לידי ברקניל

האמת אגיד לכם, כי אינני מסכימה כלל לימי ארושים ארֻכּים. זה נותן למאֹרשים את היכֹלת ללמוד לדעת איש את טבעו של רעהו, מה שלפי-דעתי אינו מן הרצוי כל-עִקר.

דז’ק

סלחי-נא לי, לידי ברקניל, על הפסיקי אותך, אבל הארושים הללו אינם יכולים להתקַים. אני אפיטרופסה של מיס קרדיו, ובטרם תמלאנה לה שנות-בגרות אין היא רשאית להנשא לאיש בלי הסכמתי. ואני ממאן בהחלט לתת הסכמתי זו.

לידי ברקניל*

הרשיני—נא לשאלך: מפני-מה? אלג’ירנון הוא בלי שום ספק, שדוך מצֻין, כמעט אפשר לאמר: חתן מהֻדר. אמנם עני הוא בכסף, אבל עשיר הוא בחיצוניותו. ומה יש לבקש עוד?

דז’ק

לא נעים לי מאד לדבּר אתך, לידי ברקניל, על בן-אחותך בהתגלות-לב. ואולם מֻכרח אני להגיד, שאין רוחי נוחה כלל ממדותיו המוסריות. אני חושד אותוֹ בנטיה לכזבנות.

אלג’ירנון וסיסילי מביטים אליו בתמהון ובכעס.

לידי ברקניל

כזבנות? בן-אחותי אלג’ירנון? אי-אפשר! הוא מן האוניברסיטה האוקספורדית.

דז’ק

לצערי, אין חשדי מוטל בספק כלל. היום אחרי הצהרים, בעת שאני שהיתי בלונדון לרגלי ענין רומנטי חשוב, נדחק הוא אל ביתי באמתלה כוזבה, שהוא אחי. בשם בדוי שָׁתה עד-תֻּמו – כפי שהודיעני זה עתה המשקה שלי – בקבוק שלם של פיריֶה ז’ואה, ברוט, משנת 89 – זה יין המשֻׁמר אצלי לתשמישִׁי הפרטי. ובהוסיפו ללכת בדרך-שקר הצליח במשך היום להטות אליו את לב חניכתי היחידה. אחרי-כן נשאר למשתה הטֵּה והשמיד את כל הלחמאות שלי עד-אחת. אך מה שמרשיע אותו ביחוּד הוא זה, שהוא ידע היטב מתחלתו, שאין לי אח, שמעולם לא היה לי אח ושגם להבא אין בדעתי כלל שיהיה לי אח. אני בעצמי אמרתי לו זאת בפֵרוש אתמול לפנות-ערב.

לידי ברקניל

המ… לאחרי עֹמק העיון הֶחלטתי, שלא לשים לב כלל אל מנהגו של בן-אחותי אתך.

דז’ק

מה רב חסדך, לידי ברקניל. ואולם גם הַחלטתי שלי במקומה עומדת. אני ממאן לתת את הסכמתי.

לידי ברקניל אל סיסילי

גשי אלי, ילדה נעימה. סיסילי נגשת אליה כמה שני חייך, יקירתי?

סיסילי

באמת אני בת שמונה-עשרה, אבל במשתה-מחולות אני אומרת תמיד עשרים.

לידי ברקניל

יפה אַת עושה בשנוי קל זה. באמת, שום אשה אינה צריכה להגיד את שנותיה בדיוק. זה נראה כחַשְׁבָנוּת… מתוֹך הרהור שמונה-עשרה, אבל אומרת עשרים במשתה-המחולות. אם-כן במהרה תגיעי לשנות בגרות ותפרקי עֹל האפיטרופסות מעַל צוארך. ובכן הרי אין לה להסכמתו של אפיטרופסך סוף-כל-סוף כמעט שום ערך, לפי-דעתי.

דז’ק

סלחי-נא לי, לידי ברקניל, על הפסיקי אותך עוד פעם, אבל אני מחֻיב להודיעך, כי על-פי צוַאתו של זְקֵנָהּ לא תעמוד מיס קרדיו ברשות-עצמה עד שתמלאנה לה חמש ושלשים שנה.

לידי ברקניל

זה אינו לפי-דעתי עכוב גדול. שלשים וחמש – זה גיל מלבּב מאד. החברה העליונה בלונדון מלֵה נשים, ממרום עם הארץ, שנשארו ברצונן הטוב בשנת השלשים וחמש במשך כמה שנים. הנה, לדוגמא, לידי דומבלטון. כפי שידוע לי בבֵרור, הרי היא עומדת בשנת השלשים וחמש מעת שמלאו לה ארבעים, וזה היה לפני שנים רבות. אינני רואה, מדוע לא תהיה סיסילי יקירתנו בגיל שאמרת מלבּבת עוד יותר מכפי שהיא עכשיו. עד העת ההיא הלא יגדל רכושה בתוספת מרֻבּה.

סיסילי

אלג’י, התוכל לחכות על מלֹאת לי שלשים וחמש?

אלג’ירנון

כמובן, אוכל, סיסילי. הלא תדעי, שאוכל.

סיסילי

כן, אני הרגשתי זאת בחוש טבעי, אבל אני לא אוכל לחכות זמן רב כזה. אני לא הסכנתי מעולם לחכות אף חמשה רגעים למי-שהוא. זב מביא אותי לידי התרגזות. כשאני לעצמי – אינני דַיקנית, אבל אוהבת אני את דַיקנותם של אחרים, ולחכות, אפילו לחתֻנתי, זהו אצלי פשוט מן הנמנעות.

אלג’ירנון

ובכן, מה נעשה, סיסילי?

סיסילי

אינני יודעת, מ"ר מונקריף.

לידי ברקניל

מ"ר וורתינג היקר, מכיון שמיס קרדיו הודיעה בהחלט, שאין ביכלתה לחכות עד שתהיה בת שלשים וחמש – מה שלפי-דעתי הוא סימן לקֹצר-רוח – הריני מבקשת ממך לְעַיֵּן עוד פעם בהחלטתך.

דז’ק

אבל, לידי ברקניל היקרה, הלא כל הדבר תלוי רק בך. באותו רגע שתסכימי לחתֻנתי עם גונדולין, בו ברגע אתן בשמחה רבה רשות לבן-אחותך לשאת את חניכתי למזל טוב.

לידי ברקניל קמה וּמזדקפת

הלא לך לדעת, שהצעתך לא תוכל להתקבל.

דז’ק

אם-כן, צפוים אנחנו כֻלנו אל רַוָּקוּת סוערת.

לידי ברקניל

לא זה הגודל אשר יעדתי לגנדולין. אלג’ירנון, כמובן, רשאי לבחור כטוב בעיניו. מוציאה את שעונה נלכה, יקירתי. גונדולין קמה אנחנו כבר אחַרנו חמשה, או אוּלי ששה מסעות. אם נאחר עוד, יחלו לשיח בנו בבית-הנתיבות.

נכנס ד"ר צ’יסיובל.

צ’יסיובל

הכל מוכן ומזֻמן לסדר ההטבּלות.

לידי ברקניל

סדר ההטבּלות, אדוני? האין זה מֻקדם קצת?

צ’סיובל נבוך מעט, מוֹרה על דז’ק ואלג’ירנון

שני האדונים האלה הביעו את חפצם להִטָּבל תכף ומיד.

לידי ברקניל

הם בשנותיהם? זה רעיון נלעג וחִלול-הקֹדש. אלג’ירנון, אני אוסרת עליך להטבל. לא אֹבה לשמוע זרות כאלה. לורד ברקניל יצטער מאד כשֶׁיִּוָּדע לו על-מה אתה מאבד זמנך וכספך.

צ’יסיובל

האם עלי שלמוע מזה, שההטבלות לא תהיינה כלל היום?

דז’ק

לפי מצב הדברים כעת מסֻפּקני, אם יש לה להטבּלה איזה ערך מעשי בשבילי או בשביל חברי, – ד"ר צ’יסיובל.

צ’יסיובל

לבי עלי דַּוי לשמוע דעה כזו מפיך, מ"ר וורתינג. היא נשמעת כדעותיהם הנפסדות של האנַבַּפטיסטים, שהוכחתי בטולן עד-היסוד בארבע מדרשותי, שלא נתפרסמו בדפוס. ואולם, מכיון שמעמד-רוחכם בשעה זו הוא, כפי-הנראה, ארצי ביותר, הריני שב תכף לבית-התפלה. ואף אמנם זה-עתה הודיעני השוער, כי מיס פריזם מחכה לי בלשכת-הבגדים זה כשעה וחצי.

לידי ברקניל מזדעזעת

מיס פריזם? השמעתי נכונה? באמרת: מיס פריזם?

צ’יסיובל

כן, לידי ברקניל. אני הולך לקראתה.

לידי ברקניל

הרשני-נא לעצרך רגע קטן. הענין, שערכּו יוכל להיות גדול מאד ללורד ברקניל ולי. האם אותה מיס פריזם היא אשה מכֹערת, שיש לה יחס רחוק מאד עם חִנוך?

צ’יסיובל בקצת כעס

היא גבירה מַשכלת במאֹד מאד ומופת משֻכלל של הגינוּת.

לידי ברקניל

בודאי היא אותה האשה בעצמה. רשאית אני לשאלך, מה מעמדה במֶשק ביתך?

צ’יסיובל קָשׁוֹת

אני רַוק, גברתי.

דז’ק מתערב ביניהם

לידי ברקניל, מיס פריזם היתה במשך שלשׁ שנים האחרונות אוֹמַנתה החשובה ואשת-שיחתה המכֻבּדה של מיס קרדיו.

לידי ברקניל

למרות כל מה שאי שומעת על-אודותיה, אני צריכה לראותה מיד. שִׁלחו לקראה.

צ’יסיובל משקיף בעד החלון

היא הולכת וקרֵבה. הנה היא באה.

נכנסת מיס פריזם בחפזוֹן

מיס פריזם

הֻגד לי, שאתה תחכה לי בלשכת הבגדים, דוקטור יקר. אני המתנתי לך שם שעה ושלשת רגעים. רואה פתאם את לידי ברקניל, המביטה אליה בעינים חוֹדרוֹת. פני מיס פריזם מלבינים והיא מתחילה רועדת. היא צופה סביבותיה בדאגה כמבקשת להמלט.

לידי ברקניל בקול נמרץ, כדַין החוקר ודורש

פריזם! מיס פריזם מוֹרידה ראשה בבוּשה גשי הלום, פריזם! מיס פריזם נגשת בהכנעה פריזם! איה התינוק? הכל משתוממים. צ’יסיובל נרתע לאחוריו בזוָעה. אלג’ירנון ודז’ק עוֹשים את עצמם כמשתדלים למנוֹע את סיסילי וגונדולין משמוע פרטיו של ספור מעשׂה מכֹער לפני עשרים ושמונה שנה עזבת את ביתו של לורד ברקניל, מספר ק"ד ברחוב גרוסוִינר העליון, במרכבה שנמצא בה עולל ממין זכר. אַת לא שבת עוד אל הבית. שבועות אחדים אחרי-כן הצליחה הבולשת של המטרופולין, לאחרי שהניעה את הכל העיר בכברה, למצֹא את המרכבה עומדת בחצות הלילה באחת הפּנות השוממות בקצה העיר. במרכבה נמצא כתב-יד של רומן בשלשה חלקים מלא רגשנות נתעבה יותר מכפי-הרגיל. מיס פריזם נרתעת בכעס שלא במתכּוֵן ואולם התינוק לא היה שם. הכל נותנים עיניהם במיס פריזם פריזם! איה התינוק? הפסקה.

מיס פריזם

לידי ברקניל, אני מחֻיבת להודות בבושה, שאינני יודעת. הלואי שידעתי! פרטי הדבר כך הם. בבֹקר של אותו היום שזכרת, יום שנחרת בזכרוני לנצח נצחים, התכוננתי לטיל עם הילד במרכבה כפעם בפעם. לקחתי אתי גם צקלון של יד, ישן קצת, אבל רחב-ידים למַדי, שחשבתי להניח בו את כתב-היד של יצירה במקצוע הספרות היפה, שחבּרתי בשעותי הפנויות המועטות. ברגע של פזור-הנפש, שלא אוּכל לסלוח לי עד-עולם, הנחתי את כתב-היד במרכבה, ואת הילד צפנתי בצקלון.

דז’ק ששמע את כל הדברם האלה באֹזן קשבת

ואיפה הִנחת את הצקלון?

מיס פריזם

אל תשאלני, מ"ר וורתינג.

דז’ק

דבר זה יש לו ערך גדול בשבילי. אני צריך לדעת, איפה עזבת את הצקלון עם הילד שהיה בתוּכו.

מיס פריזם

בחדר-התלבשֶׁת באחד מבתי-הנתיבות הגדולים שבלונדון.

דז’ק

באיזה בית-נתיבות?

מיס פריזם מדֻכּאה

וִיקטוריה – במסלת הברזל העולה לברַיטון. שׁוקעת בכורסה.

דז’ק

אני צריך להסתלק אל חדרי לרגע קטן. גונדולין, חכי לי פה.

גונדולין

אם לא תאריך, אחכה לך פה כל ימי חיי.

דז’ק יוצא נרגש מאד.

צ’יסיובל

מה פֵּרוש הדבר לפי-דעתך, לידי ברקניל?

לידי ברקניל

ירֵאה אני גם להעלותו על דעתי, ד"ר צ’יסיובל. אין לי צֹרך להגיד לך, כי במשפחות מיֻחסות אי-אפשר כלל שיארעו מיני הזדמנוּת כאלה. זה אינו כלל מן הנמוס.

ממעל תקרה נשמע קול שאון, כאלו ארגזים מֻשלכים הנה והנה.

הכל נושאים עיניהם למעלה.

סיסילי

הדוד דז’ק נרגש עד-מאד, כפי-הנראה.

צ’יסיובל

אפיטרופסך נוח להתרגש מאד מטבעו.

לידי ברקניל

השאון עושה רשֶׁם לא נעים כלל. זה נשמע כדברי ריב וטענות. כַּלכל לא אוכל שום טענות. הן תמיד המוניות, ועל-פי-רֹב – מוכיחות.

צ’יסיובל מביט למעלה

עתה חדל השאון.

השאון מתגבר כפלַים.

לידי ברקניל

מי-יתן ויבוא לידֵי החלטה!

גונדולין

צִפִּיָּה זו איֻמה מנשֹא. אקוה, שהיא תִמָּשך עוד.

נכנס דז’ק ובידו צקלון של עור שחור.

דז’ק רץ אל מיס פריזם

הזה הוא הצקלון, מיס פריזם? בדקי אותו בעיון בטרם תעני. הָאֹשׁר של יותר מנפש אחת תלוי במענה-פיך.

מיס פריזם במנוחה שׁלמה

כפי-הנראה, שלי הוא. כן, הנה הפגימה, שנעשתה בו על-ידי נפילה מן האומניבוס ברחוב גויאר, בימים מקדם מאֻשרים מאלה. והנה גם הכתם על-פני המִּרפד, שנתהוה על-ידי התפוצצות של בקבוק עם משקה בלתי-משַׁכּר, מעשה שהיה בלימינגדטון. וכאן על המנעול חרותים ראשי תֵבות של שמי. שכחתי, כי בשעה של פזרנות הִזמנתי אותם אצל מפַתח פּתּוחים. הצקלון שלי הוא, בלי כל ספק. שמֵחה אני מאד, שקבלתי אותו בחזרה, בעת שלא פללתי לו כלל. חסרונו היה מָרגש אצלי מאד כל אותן השנים.

דז’ק בקול מלא פַּתּוֹס

מיס פריזם, אַת קבלת עוד יותר מצקלון זה. אני הוא התינוק שצפנת בו.

מיס פריזם משׁתוממת

אתה?

דז’ק מחבּק אותה

כן… אמי!

מיס פריזם נסוֹגה אחוֹר מתוֹך תמהון ועלבוֹן כאחד

מ"ר וורתינג! אני פנויה!

דז’ק

פנויה! אין לכחד, כי זו מכה גדולה. אך סוף-כל-סוף למי הצדקה ליַדות אבן בנפש שסבלה? האם אין בכֹחה של תשובה למחות כָּעָב פשע של קלוּת-דעת? ולמה תהיה חֻקה אחת לגברים וחֻקה אחרת לנשים? אמי, אני סולח לך. מנסה לחבּקה שׁוב.

מיס פריזם בכעס גדול

מ"ר וורתינג, כאן נפלה טעות. מוֹרה על לידי ברקניל הנה הגבירה, אשר תוכל להגיד לך, מי אתה באמת.

דז’ק אחרי הפסקה

לידי ברקניל, אינני אוהב להֵראות כסקרן, ואולם הואילי-נא לברר לי, מי אני.

לידי ברקניל

חוששת אני, כי החדשות שאודיעך לא תשׂמחנה אותך עד-מאד. אתה בנה של אחותי, עליה השלום, מרת מונקריף, וממילא אחיו הגדול של אלג’ירנון.

דז’ק

אחיו הגדול של אלג’י! ובכן זכיתי סוף-כל-סוף לאח. אני ידעתי, כי יש לי אח. תמיד אמרתי, שיש לי אח. סיסילי, איך יכולת להטיל בספק את מציאות אחי? אוחז בידה של גונדוֹלין ד"ר צ’יסיובל – זה אחי האמלל. מיס פריזם – אחי האמלל. גונדולין – אחי האמלל. אלג’י בן-בליעל, מעתה תהיה מחֻיב לנהוג בי כבוד יותר מאשר עד-כה. מעולם לא התנהגת אתי כאח.

אלג’ירנון

נער זקן, מודה אני, כי עד-עתה לא התנהגתי כאח. ואמנם השתדַלתי ככל יכלתי, אף שהייתי מחֻסר-הרגּל זמן רב כל-כך. תוקעים כף איש לאחיו.

גונדולין אל דז’ק

יקירי, אבל איך אקרא לך עתה? מה הוא שמך עכשיו לאחרי שנהפכת לאיש אחר?

דז’ק

אבינו שבשמים! עִקר זה שכחתי. החלטתך בדבר שְׁמִי אין להשיב, מסתמא?

גונדולין

אינני משַׁנה מעולם, מלבד בדברים המלבבים אותי.

סיסילי

אכן רוחך נדיבה, גונדולין!

דז’ק

אם-כן, מוטב שנברר את השאלה מיד. דודה אוגוסטה, רגע קטן, בשעה שעזבה אותי מיס פריזם בצקלוֹן – האִם כבר אז הייתי מנֻצר ובעל שֵׁם?

לידי ברקניל

כל היקר והתפארת שאפשר לקנות בכסף, וגם התנצרות בכלל זה, בזבזו לך ביד רחבה הוריך הטובים, הרכים והרחמנים.

דז’ק

ובכן, נִצרוּ אותי. זה נגמר בכי-טוב. ועתה – מַה שֵם קראוּ לי? השמיעיני נוראות.

לידי ברקניל

מכיון שהיית הבכור, מובן מאליו, שקראו לך בשם אביך.

דז’ק נרגז

כן, אבל מה היה שֵׁם אבי?

לידי ברקניל מהרהרת

קשה לי להעלות עתה בזכרוני, מה היה שמו של הגנרל. אבל אין כל-ספק, שהיה לו שֵׁם. מודה אני שהוא היה זר ומשֻׁנה במנהגיו; אבל רק באחרית ימיו. זה בא לו מחמת האקלים ההודי, שתֻנתו, קלקול הקבה, ועוד פגעים רעים כיוצא בזה.

דז’ק

אלג’י! אולי תוכל אתה להִזכר, מה היה שֵׁם אבינו?

אלג’ירנון

נערי הטוב, אנחנו לא נדברנו כלל איש עם רעהו. הוא מת לפני מלֹאת לי שנה אחת.

דז’ק

אדַמה, כי שמו ימָּצא בספרי פקודי-הצבא של אותה התקופה; האין זאת דודה אוגוסטה?

לידי ברקניל

הגנרל היה בעִקרו איש-שלום, מלבד בחייו הביתיים. אבל אין כל ספק, כי שמו ימָּצא ברשימות האדריסות של שרי-הצבא.

דז’ק

יש תחת יָדי ספרי פקודי-הצבא של ארבעים השנים האחרונות. בספרי-הזכרונות הנחמדים הללו הייתי צריך להגות בהתמדה. רץ אל ארוֹן הספרים ומוציא מִשָּׁם את הספרים גנרלים, אות מ'… מלם, מקסבום, מגלי, – איזה כנויי-משפחה איֻמים יש להם לגנרלים שלנו! – מרקבי, מיגסבי, מובס, מונקריף! ליטננט בשנת 1840, קפיטן, סגן שר-אלף, שר-אלף, גנרל בשנת 1869, שמו ארנסט דז’ון. מניח את הספרים במתינות על השלחן ומדבר במנוחה שלמה הלא אמרתי לך תמיד, גונדולין, כי שמי ארנסט? וסוף-סוף זה שמי באמת. כך הוא מטבעי.

לידי ברקניל

כן, עתה נזכרתי, ששמו של הגנרל היה ארנסט. זוכרת אני, שהיו לי נמוקים חשוּבים לשנֹא את השם הזה.

גונדולין

ארנסט! ארנסט שלי! אני הרגשתי תכף בראשונה, שאי-אפשר שיהיה לך שֵׁם אחר.

דז’ק

גונדולין, מה-נורא הדבר כשנודע לאדם לפתע-פתאם, שכּל ימיו דִּבּר רק אמת. התוכלי לסלוח לי?

גונדולין

אוּכל. כי בטוחה אני, שלעתיד תתקן את המעֻוָּת.

דז’ק

יקירתי!

צ’יסיובל אל מיס פריזם

לֵיטציה! מחבּק אותה.

מיס פריזם בהתלהבות

פרידריק! לבסוף!

אלג’ירנון

סיסילי! מחבּק אוֹתה לבסוף!

דז’ק

גונדולין! מחבּק אותה לבסוף!

לידי ברקניל

בן-אחותי היקר, כמדֻמה לי, שאני רואה בך סמנים של קלות-דעת.

דז’ק

אדרבה, דודה אוגוסטה, זוהי הפעם הראשונה בימי חיי שבאתי לידי הכרה, מה-נכבד להיות אֶרנסט (רציני).

                                                                            המסך.

  1. במקור האנגלי יש כאן לשון נופל על לשון, שאי–אפשר לתרגמו. Ernest (הַשֵּׁם), earnest (רציני) מבטאם אחד הוא. [הערת המתרגם]  ↩

  2. מיס פריזם רצתה לאמר: שונא–נשים, אבל היא יצרה לה את המלה במתכונת “מיזאנטרופוס” ולא ידעה כי אנטרופוס פֵּרושו איש, ובכן יצא לה איזה אנדרוגינוס. כי על–כן התרגש על זה הד"ר צ'יסיובל המלֻמד.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 13296 יצירות מאת 539 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!