רקע
חיים נחמן ביאליק
ויהי היום

 

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית    🔗

(אַגָּדָה מִדְרָשִׁית)

 

א    🔗

אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ, וְהָאִישׁ חָסִיד וְיָשָׁר וְהוֹלֵךְ תָמִים, וַיִּתֶּן-לוֹ אֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים רַבִּים, אַךְ בָּנִים מָנַע מִמֶּנּוּ, וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ עֲרִירִי, וְהוּא זָקֵן וּבָא בַּיָּמִים.

וַיִּתְעַצֵב הֶחָסִיד אֶל לִבּוֹ וַיֵּרַע לו מְאֹד, כִּי אָמַר: מַה-בֶּצַע בְּעָשְׂרִי וּבֵן אֵין לִי. מִי יְהִי לִי לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ בְּזִקְנָתִי וּמִי יַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי אַחֲרֵי מוֹתִי?

וַתֵּכֶל מְאֹד נֶפֶשׁ הֶחָסִיד וְאִשְׁתּוֹ לְבָנִים, וַיִּתְפַּלְלוּ לְאלֹהִים כָּל-הַיָּמִים, וּבָכֹה יִבְכּוּ. וְהָיָה מִדֵּי עֲלוֹת הֶחָסִיד לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָא בְאָזְנָיו קוֹל יְלָדִים מְצַפְצְפִים וּמַהְגִּים בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר, וְהָמָה לִבּוֹ מְאֹד וְנַפְשׁוֹ תֵצֵא לְקוֹלָם.

וּבְצֵאת הַיְלָדִים מִבֵּית רַבָּם –– וְשָׁמַר לָהֶם הֶחָסִיד עַל הַפֶּתַח, וְהֶחֱזִיק בָּם בְּאַהֲבָה רַבָּה, וְחִלֵּק לָהֶם אֱגוֹזִים וּקְלָיוֹת, וְחִבֵּק לָהֶם, וְנָשַׁק לָהֶם, וְשָׁאַל אוֹתָם לִפְסוּקֵיהֶם. וְחָבְרוּ עָלָיו הַיְלָדִים כְּצִפֳּרִים, וְכָל-אֶחָד יֶהְגֶּה בִלְשׁוֹנוֹ אֶת-הַפָּסוּק אֲשֶׁר שִׁנֵּן לוֹ רַבּוֹ הַיּוֹם. אָז תִּמָּלַאנָה עֵינֵי הֶחָסִיד דְּמָעוֹת וְקָרָא מִנַהֲמַת לִבּוֹ:

אַשְׁרֵיכֶם הָאָבוֹת שֶׁכָּכָה לָכֶם! אַשְׁרֵיכֶם וְטוֹב לָכֶם! אַשְׁרֵיכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָכֶם בָּעוֹלָם הַבָּא!"

וַיְהִי כִּי הִרְבָּה הֶחָסִיד תְּפִלָה וְלֹא נַעֲנָה, וַיָּקָם יוֹם אֶחָד וַיְחַלֵּק אֶת-כָּל-נְכָסָיו לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וַיֹּאמַר:

“הִתְפַּלְלוּ אַתֶּם עָלָי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יְרַחֲמֵנִי אֱלֹהִים וִיהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם בָּעוֹלָם הַבָּא.”

וַיַּּרְא אֱלֹהִים אֶת-לֵב הֶחָסִיד וַיִּתְעוֹרְרוּ עָלָיו רַחֲמָיו. וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה וְהִנֵּה נוֹלַד בֵּן לְאֵשֶׁת הֶחָסִיד. וַיָּשִׂישׂוּ מְאֹד הָאִיש וְאִשְׁתּוֹ, וַיַּעֲשׂוּ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וַיְהַלְלוּ אֶת-אֱלֹהִים כִּי מִי פִלֵּל אֲשֶׁר יְבֹאֵם חֶסֶד אֱלֹהִים כָּזֶה לְעֵת זִקְנָה.

וְנֶפֶשׁ הַזְּקֵנִים נִקְשְׁרָה מְאֹד בְּעוֹלָלָם וַיֶאֱהָבוּהוּ כְנַפְשָׁם. הוּא שִׂיחָתָם, הוּא שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם וְהוּא נֶחָמָתָם כָּל-הַיָּמִים. לֹא שָׂבְעָה עֵינָם מֵרְאוֹת אֶת-זִיו פָּנָיו וְאָזְנָם לֹא מָלְאָה מִשְּׁמֹעַ אֶת-לַהְגּוֹ. בִּצְמֹחַ שְׂחוֹק עַל שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד –– וְזָרְחוּ פְּנֵיהֶם, וּבְעָקְמוֹ אֶת-שְׂפָתָיו לִבְכִי –– וְלֹא נוֹתְרָה בָהֶם נְשָׁמָה. כָּכָה גִדְּלוּ וַיְטַפְּחוּ אֶת-הַיֶּלֶד וַיְהִי לָהֶם כְּרוּחַ אַפָּם וּכְבָבַת עֵינָם.

 

ב    🔗

וַיְהִי בִּמְלֹאת לַיֶּּלֶד חָמֵשׁ שָׁנִים וַיִּקָּחֵהוּ אָבִיו וַיַּרְכִּיבֵהוּ עַל כְּתֵפוֹ וַיִּשָׂאֵהוּ אֶל בֵּית הָרַב וַיֹּאמַר:

“רַבִּי, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אֶת-בְּנִי, לַמְּדֵהוּ תוֹרָה וְחָנְכֵהוּ בְמִצְוֹת.”

וַיַּעַן הָרַב:

“יְהִי הַיֶּלֶד בָּרוּךְ לַיְיָ, יֵשֵׁב עִם תַּלְמִידַי וְהָיָה כְאֶחָד מֵהֶם, וְאלֹהִים יָאִיר עֵינָיו וְיִפְתַּח לִבּוֹ בְּתוֹרָה.”

וַיִּשְׁאַל הָאָב:

“וּמַה הַסֵּפֶר אֲשֶר יָחֵל בּוֹ בְּנִי?”

וַיַּעַן הָרַב:

“בְּסֵפֶר ‘וַיִּקְרָא’ כְּמִשְׁפָּט כָּל-הַיְלָדִים.”

וַיֹּאמֶר הָאָב:

“לא, אֲדוֹנִי הָרַב, כִּי בְסֵפֶר ‘בְּרֵאשִׁית’ יָחֵל, כִּי רֵאשִׁית דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה הֵם שֶׁבַח וּתְהִלָּה לֵאלֹהֵי עוֹלָם, בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. יִקְרָא-נָא הַיֶּלֶד בַּסֵּפֶר הַזֶּה וְיֵדַע מַה-גַּדְּלוּ מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים וּמָה רַבָּה תִפְאֶרֶת עוֹלָמו.”

וַיַּעַשׂ הָרַב כִּרְצוֹן הֶחָסִיד וַיְלַמֵּד אֶת-הַיֶּלֶד מִסֵּפֶר “בְּרֵאשִׁית”.

וַיְהִי הָאָב הזָקֵן מַרְכִּיב אֶת-הַיֶּלֶד עַל כְּתֵפָיו, בַּבֹּקֶר יְבִיאֶנוּ אֶל בֵּית הָרַב וּבָעֶרֶב יְשִׁיבֶנוּ. כָּכָה יַעֲשֶׂה כָל-הַיָּמִים.

וְהַיֶּלֶד הוֹלֵךְ וְגָדֵל וְטוֹב, וַיְהִי יפֵה תֹאַר וְטוֹב-שֵׂכֶל וּמְהִיר-תְּבוּנָה, וַיִּלְמַד בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בַדְבָרִים אֲשֶׁר קָרָא וַיֶּהְגֶּה בָהֶם תָּמִיד.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר הַיֶּלֶד לְאָבִיו:

“אָבִי, עַד מָתַי תַּרְכִּיבֵנִי עַל כְּתֵפֶיךָ? תְּנֵנִי וְאֵלְכָה אֶל בֵּית רַבִּי; בְּרַגְלַי אֵלֵךְ, כִּי גָדַלְתִּי וְגַם יָדַעְתִּי אֶת-הַדֶּרֶךְ וְלֹא אֶתְעֶה.”

וַיֵּעָתֶר–לוֹ אָבִיו לְתִתּוֹ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ, אֶפֶס כִּי הַזְהֵר הִזְהִירוֹ, לְבִלְתִּי יָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲבָר-בָּהּ יוֹם יוֹם, וּלְבִלְתִּי יֵלֵךְ אַחֲרֵי כָל-אִישׁ זָר אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ בַדֶּרֶךְ, פֶּן יֵלֵךְ –– וְקָרָהוּ אָסוֹן.

וְהַיֶּלֶד שָׂמַח מְאֹד, כִּי נִתְּנָה לוֹ שֶׁאֱלָתוֹ, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיָּשֶׂם אֶת-סִפְרוֹ, סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ, וְגַם צֵידָה לָקַח בְּיָדוֹ, מֵאֲשֶר הֶעֱנִיקָה לוֹ אִמּוֹ, וַיִּשַּׁק אֶת-הַמְּזוּזָה, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ “שָׁלוֹם”, וַיֵּצֵא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

וְהָאִשָּׁה הִשְׁגִּיחָה מִן הַחַלּוֹן אַחֲרֵי הַיֶּלֶד וַתֹּאמֶר אֶל הֶחָסִיד:

“נַפְשִׁי תַּחְתָּיו, אִישִׁי. הֲרָאִיתָ מַה-צָּהֲלָה רוּחוֹ וּמָה אֹרוּ עֵינָיו הַיּוֹם?”

וַיַּעַן הֶחָסִיד:

“תוֹרַת אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ, אִשְׁתִּי, וְהִיא תָּאִיר פָּנִים וְתַצְהִיל לֵב.”

וַתֵּאָנַח הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר:

“לוּ יָשׁוּב הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם.”

וַיִּגְעַר בָּהּ הֶחָסִיד וַיֹּאמַר:

“אַל תֶחֶטְאִי בִשְׂפָתִיִךְ אִשָּׁה. הַתּוֹרָה מָגֵן וּמַחֲסֶה.”

וְהַזָּקֵן וְאִשְׁתּוֹ הִבִּיטוּ בְּחֶרְדַּת אַהֲבָה אַחֲרֵי הַיֶּלֶד הַהוֹלֵך וְשִׂפְתֵיהֶם לָחֲשׁוּ לו בִּדְמָמָה:

“יְבָרְכְךּ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ” –– עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם.

 

ג    🔗

וְהַיֶּלֶד הָלַךְ לְבַדּוֹ בַדֶּרֶךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר וְלִבּוֹ עָלַץ, כִּי הָיָה הַפַּעַם בְּעֵינָיו כְּגָדוֹל, אֲשֶׁר יָצָא רִאשֹׁונָה בַּדֶּרֶך לְמֵרָחוֹק לַעֲשׂוֹת גְּדֹלוֹת וְלֹא יִירָא מִפְּנֵי כֹל. וַתִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְצִפֳּרֵי הַבֹּקֶר צִפְצְפוּ לוֹ, וַיְהִי גַּם הוּא בְּעֵינָיו כְּאַחַת הַצִפֳּרִים הַקְּטַנוֹת בַּשָּׂדֶה.

וַיַּעֲבֹר מֵרְחוֹב אֶל רְחוֹב, וַיֵּצֵא מִמָּבוֹי אֶל מָבוֹי, וַתִּמְתַּק לוֹ הַדֶּרֶךְ מְאֹד, וַיְכוֹנֵן צְעָדָיו בֶּטַח, רוּחו קַלָּה וְטוֹבָה וּבְלִבּוֹ אוֹרָה וָעֹז, וְהוּא לֹא יָדַע כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנָיו.

הוּא יָצָא אֶל מִגְרָשׁ שָׁמֵם –– וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה, רְתוּמָה לִשְׁלֹשָׁה סוּסִים אַבִּירִים, בָּאָה בִסְעָרָה פִּתְאֹם, יוֹרֶדֶת כְּעַיִט מֵעַל אַחַת הגְבָעוֹת, וּפָרָשִׁים עַזֵּי נֶפֶשׁ, אַנְשֵׁי בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, שׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָתָם לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת וּמַעֲלִים אָבָק הַשָּׁמָיְמָה.

הַיֶּלֶד טֶרֶם מָצָא אֶת-לִבּוֹ –– וְכַף פָּרָשׁ אָחֲזָה בוֹ, וַתְּרִמֵהוּ כְאֶפְרֹחַ לְמָעְלָה הָרֵם –– וְהַשְׁלֵךְ בְּחָזְקָה אֶל הַמֶּרְכָּבָה!

וְלֹא עָמְדָה הַמֶּרְכָּבָה בְּדַרְכָּהּ, כִּי בָלְעָה אֶת-טַרְפָּהּ כְּתַחְמָס בְּשֶׁטֶף מְרוּצָתָהּ, וַתַּהֲפֹך כְּרֶגַע וַתֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּח, הִיא וּפָרָשֶׁיהָ, וַתָּשָׁב בְּרַעַשׁ וּבְרַעַם כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּאָה, וּמִקֵּץ רֶגַע –– וְהִנֵּה אֵין מֶרְכָּבָה וְאֵין פָּרָשִׁים וְאֵין יֶלֶד וְאֵין כֹּל.

 

ד    🔗

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב, עֵת הֵאָסֵף הָעֵדֶר מִן הַשָּׂדֶה, וַיַּרְא הֶחָסִיד כִּי בּוֹשֵׁשׁ בְּנוֹ לָשׁוּב, וַיִּדְאַג לוֹ מְאֹד, וַיֵּצֵא לִבּוֹ. וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וַיִּשְׁאַל לִבְנוֹ לֵאמֹר:

“אַיֵה בְּנִי? מַדוּעַ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא? הֲלֹא שְׁלַחְתִּיו הַיּוֹם לְבֵית הָרַב.”

וַיֹּאמֶר הָרַב:

“לֹא בָא בִנְךָ הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ. אָמַרְתִּי, אַךְ מִקְרֶה הוּא.”

וַיֶּחֱרַד הֶחָסִיד חֲרָדָה גְדוֹלָה, וַיָּרָץ וַיְּבַקֵּשׁ בְּכָל-הַדְּרָכִים וּבְכָל-הַמִּשְׁעוֹלִים וַיִּשְׁאַל אֶת-כָּל-עוֹבֵר וָשָׁב:

" אוּלַי רְאִיתֶם אֶת-בְּנִי? כָּזֶה וְכָזֶה מַרְאֵהוּ וְכָאֵלֶּה אוֹתוֹתָיו."

אַךְ אִישׁ לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע. וַיֵּבְךְ הַזָּקֵן מְאֹד, וַיִּמְרֹט שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וַיְהִי מְשׁוֹטֵט הֵנָּה וָהֵנָּה בְּכָל-פָּרָשַׁת דְּרָכִים וַיִּקְרָא בְמַר נַפְשׁוֹ:

“בְּנִי, בְּנִי, אַיֶכָּה? הֲלֹא תַעֲנֶה, בְּנִי! אֲהָה בְּנִי, מִי יִתֵּן מוֹתִי תַחְתֶּיךָ! אֵיכָה אָשׁוּב בִּלְעָדֶיךָ הַבַּיְתָה? וּמַה אֹמַר וּמַה אַגִּיד לְאִמֶּךּ?”

וְאֵשֶׁת הֶחָסִיד יָדְעָה אֶת-אֲסוֹנָהּ –– וַתִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וְלֹא נוֹתְרָה בָהּ נְשָׁמָה. וַיִּתְאַבְּלוּ שְׁנֵיהֶם, הַזָּקֵן וְאִשְׁתּוֹ, עַל בְּנָם, וַיִּבְכּוּ יַחַד בְּכִי גָדוֹל וַיִּתְפַּלְשׁוּ בָאֵפֶר, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם הַשָּׁמַיְמָה.

 

ה    🔗

והַמֶּרְכָּבָה חוֹטֶפֶת הַיֶּלֶד –– מִרְכֶּבֶת אֶחָד מֵאַלוּפֵי הַגּוֹיִים, גָּדוֹל וְתַקִּיף בַּמְדִינָה וּמִשְׁנֵה לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לָשׁוּט הוּא וּפָרָשָׁיו,בְּעָרֵי אֲחֻזָתוֹ, וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי נַחֲלַת אִישׁ רִיבוֹ, הָאַלוּף כָּמֹהוּ וַיֹּאמַר: “הָבָה אֲשַׂחֵק מְעַט בַּנָבָל”, וַיִּפְרֹץ פִּתְאֹם הוּא וּפָרָשָׁיו, בִּגְבוּל שְׁכֵנוֹ, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שְׁבִי וַיָּשָׁב, כָּכָה הָיָה מִשְׁפָּט אַלוּפֵי הַגּוֹיִים בַיָּמִים הָהֵם וְכֵן עָשָׂה הָאַלוּף הַזֶּה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּבָא הַיֶּלֶד בֵּיתָה הָאַלוּף –– וְהָאַלוּף עָקָר, אֵין לוֹ בֵּן אוֹ בַת, –– וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו הָאַלוּף מִקָּרוֹב וַיַּרְא כִּי חֲמֻדוֹת הוּא, וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו, וַיְהִי הַיֶּלֶד בְּאַרְמוֹנוֹ יָמִים. וְאלֹהִים הָיָה אֶת-הַיֶּלֶד וַיִּתֵּן אֶת-חִנּוֹ בְּעֵינֵי הָאַלוּף וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֶאֱהָבוּהוּ מְאֹד. וְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן מְפַנְקִים אוֹתוֹ וּמְעַדְנִים אוֹתוֹ וּמְבִיאִים לו יוֹם יוֹם כְּלֵי צַעֲצוּעִים חֲדָשִׁים, לְשַׂמֵּחַ אֶת-לִבּוֹ וּלְנַחֲמוֹ מִיגוֹנוֹ, וְאוּלָם הַיֶּלֶד בָּעַט בָּהֶם וּבִכְלֵי שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם וַיִּמְאַס בְּאַהֲבָתָם, כִּי כָלְתָה נַפְשׁוֹ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיַּזֵּר נַפְשׁוֹ מִן הַמַּעֲדַנִּים אֲשֶר הִרְבּוּ לוֹ עַבְדֵי הַבַּיִת יוֹם יוֹם, וַיֵּשֶׁב בָּדָד וּמַשְׁמִים. רַק נֶחָמָה אַחַת עוֹד הָיְתָה לוֹ בְצָרָתוֹ, הוּא סֵפֶר הַקֹּדֶשׁ, סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, אֲשֶר הֱבִיאוֹ עִמּוֹ הַיֶּלֶד אֶל אַרְמוֹן שִׁבְיוֹ, וַיִּטְמְנֵהוּ שָׁם בִּמְקוֹם סֵתֶר, וַיִּצְרֵהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. וְהָיָה מִדֵּי יִכְבַּד עָלָיו יְגוֹנוֹ וּבָא בַלָּאט אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהוֹצִיא אֶת-סֵפֶר הַקֹּדֶש מִמַּחֲבוֹאוֹ, וְנָשַׁק לוֹ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה וְקָרָא בוֹ פָּסוּק אַחַר פָּסוּק עַד תֹּם כָּל-פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְהֵשִׁיבוּ דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים אֶת-נַפְשׁוֹ. אָז יִזְכֹּר הַיֶּלֶד אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְאֶת-רַבּוֹ, וְאֶת- כָּל-רֵעָיו הַקְּטַנִים יִזְכֹּר, וְנָזְלוּ פִתְאֹם הַדְּמָעוֹת מֵעֵינָיו וּלְלִבּוֹ יֵחַם מְאֹד, וּפָרַשׂ בַסֵּתֶר אֶת-כַּפָּיו הַקְּטַנוֹת לֵאלֹהִים, וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו בְּרַחֲמִים:

“אָנָּא אֵל נָא, הֲשִׁיבֵנִי נָא אֶל אָבִי וְאֶל אִמִּי.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לִקְרֹא וּלְהִתְפַּלֵל, וְנָשַׁק לַסֵּפֶר שֵנִית, וֶהֱשׁיבוֹ לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, וְאִישׁ לֹא יָדַע. כָּכָה יַעֲשֶׂה הַיֶּלֶד כָּל-הַיָּמִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶחָד מֵעַבְדֵי הָאַַרְמוֹן בָּא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת אֶת-מְלַאכְתּוֹ, וַיִּמְצָא אֶת-הַסֵּפֶר הַטָּמוּן, וְלֹא יָדַע מַה הוּא, וַיְפַנֵהוּ מִבְּלִי דַעַת, וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אֶל אוֹצַר סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַיֶּלֶד בָּא כְּמִשְׁפָּטוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶר יָדַע –– וְהִנֵּה נֶעְלַם הַסֵּפֶר וְאֵינֶנּוּ, וַיֵּרַע לו רָעָה גְדוֹלָה וַיֵּמַר לוֹ מְאֹד, וַיֵּלֶךְ כָּל-הַיּוֹם קְדוֹרַנִּית, לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה וַיְהִי כְנִדְהָם. וְאִישׁ מֵאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן לֹא יָדַע מֶה הָיָה לַיֶּּלֶד הַיּוֹם וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָכַר אֶת-רוּחוֹ, כִּי הֶחֱרִישׁ הַיֶּלֶד בִּיגוֹנוֹ וְלֹא הִגִּיד לִבּוֹ לְאִישׁ, וַיָּנוּדוּ לוֹ כָּל-רוֹאָיו בִּדְמָמָה, רַק בַּלַּיְלָה, בַּעֲלוֹת הַיֶּלֶד עַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּשָּבֵר עָלָיו לִבּוֹ פִתְאֹם וּמְקוֹר דִּמְעָתוֹ נִפְתָּח. וַיֵּבְךְּ הַיֶּלֶד חֶרֶשׂ, וּפִיו בַּכָּר, וַיֶּמֶס עַרְשׂוֹ בִדְמָעוֹת, וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַתִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו כָּל-הַלַּיְלָה.

 

ו    🔗

וְאלֹהִים רָאָה אֶת-דִּמְעַת הַיֶּלֶד וְאֶת-כָּל-עֻנוֹתוֹ וַיֹּאמֶר לְהוֹשִׁיעוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וּמֶלֶך הָעִיר יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם וְכֹל-שָׂרָיו ועֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וַתְּבַעֲתֵהוּ פִתְאֹם רוּחַ רָעָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וַיֵּחַל וַיֵּאָנַש. וַיַּבְהִילוּ אֵלָיו אֶת-כָּל-חֲכָמָיו הָרוֹפְאִים, וַיְבַקְשׁוּ תְרוּפָה לְמַחֲלָתוֹ וְלֹא מָצָאוּ. וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הַשָּׂרִים הַנִּצָּבִים עָלָיו:

“יָבִיאוּ לְפָנַי אֶת-סֵפֶר הָרְפוּאוֹת!”

וַיָּרָץ הַמִּשְׁנֶה הוּא הָאַלוּף גּוֹנֵב הַיֶּלֶד, וַיְמַהֵר אֶל אוֹצַר סִפְרֵי הַמֶּלֶךְ לָקַחַת מִשָּׁם אֶת-סֵפֶר הָרְפוּאוֹת. וַיְמַן אֱלֹהִים לְיָדוֹ אֶת-סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהַמִּשְׁנֶה לֹא רָאָה, כִּי נֶחְפַּז, וַיָּבֵא אֶת-הַסֵּפֶר.

וֶיִּנָּתֵן הַסֵּפֶר עַל יַד הַחֲכָמִים, וַיְהִי בְּפָתְחָם אוֹתוֹ, וְהִנֵּה כְתָב זָר וּמוּזָר לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּהוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַמְלוּ לִקְרֹא בוֹ וְלֹא יָכֹלוּ. וַיַּעֲבֹר הַסֵּפֶר מִיָּדִ אֶל יַד –– וְאֵין פּוֹתֵר וְאֵין מַגִּיד, וַיַּעַמְדוּ הַחֲכָמִים בּוֹשִׁים וְנִכְלָמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבִרְכֵּיהֶם מַרְעִידוֹת מִפָּחַד.

וְאֶחָד הַשָּׂרִים מן הַנִּצָּבִים שָׁם הִכִּיר אֶת-הַכְּתָב, וַיֹּאמַר:

“חֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֵין זַה כִּי-אִם כְּתָב הַיְּהוּדִים. יָבִיאוּ יְהוּדִי הֵנָּה וְקָרָא לְפָנֵינוּ אֶת-הַכָּתוּב.”

וַיָּפוּצוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בְּכָל-הָעִיר וַיְבַקְשׁוּ יְהוּדִי וְלֹא מָצָאוּ; כִּי כֵן הָיְתָה דָת הַמֶּלֶךְ בָּאָרֶץ הָהִיא מִימֵי קֶדֶם, לִבְלִי תֵת לַיְּהוּדִי מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל בְּכָל-גְּבוּלָהּ, וַיָּשוּבוּ הָעֲבָדִים רֵיקָם. וַיֹּאמֶר הַמִּשְׁנֶה אֶל הַמֶּלֶך:

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם, עָבֹר עָבֵרְתִּי עַל פְּנֵי עִיר קְטַנָּה וָאֵרֶא בָהּ יֶלֶד עִבְרִי, וַיִּיטַב בְּעֵינַי, וָאֶקָּחֵהוּ וָאֶאֶסְפֵהוּ אֵלַי, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתִי עַד הַיּוֹם, יְצַוֶּה נָא הַמֶּלֶךְ וְיָּבֹא, אוּלַי יוֹדֵעַ סַפֶר הוּא, וְקָרָא בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר."

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך:

“מַהֲרוּ אוֹתוֹ הֵנָּה.”

וַיָּרָץ הַמִּשְׁנֶה וַיַּבְהֵל אֶת-הַיֶּלֶד וַיַּצִיגֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, וְהַכָּר תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וּפָנָיו רָעִים וְזוֹעֲפִים מְאֹד. וַיְהִי אַךְ רָאָה אֶת-הַיֶּלֶד וְאֶת-חֶמְדַּת מַרְאֵהוּ, וַיָּסַר זַעְפּו וּפָנָיו אוֹרוּ מְעָט. וַיִּתְחַזֵּק וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶת-הַיֶּלֶד וַיֹּאמַר:

“יֶלֶד נֶחְמָד, הֲתֵדַע לִקְרֹא בַסֵּפֶר הַזֶּה?”

הַיֶּלֶד אַך שָׂם עֵינָיו בַּסֵּפֶר–– וַיַּכִּירֵהוּ כְרֶגַע, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וַיִפֹּל מְלֹא-קוֹמָתוֹ אָרְצָה. וַיַּּרְא הַמֶּלֶך אֶת-חֶרְדַּת הַיֶּלֶד, וַיְדַבֵּר אֵלָיו טוֹבוֹת וַיֹּאמַר:

“הֲנִבְעַתָּ מִפָּנַי יֶלֶד יַקִּיר? אַל תִּירָא, בְּנִי וְאַל תִּפְחַד, כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְגַם הֵיטֵב אֵיטִיב עִמְּךָ, רַק כִּי תִקְרָא בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְפָנָי.”

וַיָּקָם הַיֶּלֶד וַיַעַן אֶת-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:

“לא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא מִפָּנֶיךָ נִבְעַתִּי, כִּי אֶת-הַסֵּפֶר הַזֶּה רָאִיתִי וַיֵּצֵא לִבִּי, הֲלֹא זֶה סִפְרִי, סֵפֶר שַׁעֲשׁוּעַי, אֲשֶר אָבַד לִי, וְעַתָּה כַאֲשֶׁר נִמְצָא פִתְאֹם נִפְעַמְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי.”

וַיִּיטְבוּ דִבְרֵי הַיֶּלֶד בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

“וּמִי אַתָּהּ הַיֶּלֶד? וְהַסֵּפֶר הַזֶּה מַה-הוּא?”

וַיַּעַן הַיֶּלֶד אֶת-הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! רַךְ וְיָחִיד הָיִיתִי לְאִמִּי, וְאָבִי זָּקֵן, כִּי נְתָנַנִי לוֹ אֱלֹהִים לשִׁבְעִים שָׁנָה, וַיְלַמְּדֵנִי אָבִי אֶת-תּוֹרַת הָאֱלֹהִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְעַתָּה אִם טוֹב הַדָּבָר בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, הִנְנִי וְקָרָאתִי לְפָנֶיךָ אֶת-הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר."

וַיַּעֲמֹד הַיֶּלֶד וַיִּקְרָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְקוֹל רָם וְצָלוּל אֶת-כָּל-פָּרָשַׁת דִּבְרֵי הַבְּרִיאָה, מִ“בְּרֵאשִׁית” עַד “וַיְכֻלּוּ”. וְהַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים שוֹמְעִים וְאֵין מֵהֶם מֵבִין בַּדְּבָרִים מְאוּמָה, כִּי זָרָה לָהֶם לְשׁוֹן הַסֵּפֶר. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך לַיֶּּלֶד:

“הֲתֵדַע גַּם לְפָרֵשׁ אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָאתָ?”

וַיַּעַן הַיֶּלֶד:

“אִם יְהִי אֱלֹהִים עִם פִּי.”

וְאלֹהִים נָתַן חָכְמָה בְּלֵב הַיֶּלֶד, וַיְפָרֵשׁ אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים בְּהַשְׂכֵּל וּבְדַעַת, וַיְדַבֵּר בִּתְבוּנָה עַל אֵל עֶלְיוֹן בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְעַל כֹּחַ מַעֲשָׂיו, וַיֶּעֶרְבוּ הַדְּבָרִים מְאֹד לַמֶּלֶךְ וַיָּבֹאוּ אֶל לִבּוֹ כִּצְרִי חַיִּים, וַיֵּשֶׁב בִּדְמָמָה ויַטֵּ אֲלֵיהֶם אֹזֶן.

וְהַמֶּלֶךְ עוֹבֵד אֱלִילִים מֵעוֹדוֹ, וְאֶת-אֱלֹהֵי אֶמֶת לֹא הִכִּיר. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ עַתָּה אֶת-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, וַיֵּהָפֵךְ לִבּוֹ וַיְהִי לְאַחֵר; וּכְכָל-אֲשֶר הוֹסִיף הַיֶּלֶד לְפָרֵשׁ כֵּן הָיְתָה וְכֵן נָכוֹנָה רוּחַ הַמֶּלֶךְ בְּקִרְבּוֹ; וַיָּשָׁב אֵלָיו כֹּחוֹ פִתְאֹם, וַיָּקָם מֵעַל כִּסְאוֹ לְעֵינֵי כָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, וַיָּרֶם אֶת-הַיֶּלֶד וַיִּשָּׁקֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וַיֹּאמַר:

“אָכֵן רְפָאַנִי הַיֶּלֶד הַזֶּה וָאֵרָפֵא. בָּרוּךְ אֱלֹהִים, אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת-דְּבָרוֹ וַיִּרְפָּאֵנִי וַיִּגְאַל מִשַּׁחַת חַיַּי, וּבָרוּךְ יְהִי גַם מַלְאָכוֹ הַטּוֹב, הַיֶּלֶד הַקָּטֹן הַזֶּה.”

וְאֶל הַיֶּלֶד אָמַר:

“שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶת-כָּל-חֶפְצֶךָ אֲמַלֵּא.”

וַיֹּאמֶר הַיֶּלֶד:

“לֹא אֶשְׁאַל מְאוּמָה, רַק הֲשִׁיבֵנִי אֶל אָבִי וְאֶל אִמִּי.”

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיָּבִיאוּ אֶת-הַיֶּלֶד אֶל בֵּית הָאוֹצַר, וָיַעֲנִיקוּ לוֹ כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת, וחֲלִיפוֹת בְּגָדִים נִתְּנוּ לוֹ כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וַיּוֹשִׁיבוּהוּ בְמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, הִיא הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבָּה בָהּ, וַיְשַׁלְחוּהוּ בְּכָבוֹד וּבְהָדָר הַבַּיְתָה.

 

ז    🔗

וְהֶחָסִיד וְאִשְׁתּוֹ עוֹדָם מִתְפַּלְשִׁים בְּאֵפֶר וּמְבַכִּים אֶת-בְּנָם הָאוֹבֵד, וַיָּבֹא הַמְבַשֵׂר וַיַּעֲמֹד עַל הַסַּף וַיִּקְרָא:

“הַזְּקֵנִים לָמָּה תִבְכּוּ? הִתְבַּשְׂרוּ וְהִתְנֶחָמוּ! כִּי נִמְצֹא נִמְצָא בִנְכֶם הָאוֹבֵד, וְגַם הִנֵּה הוּא מוּשָׁב אֲלֵיכֶם בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה.”

וַיָּרוּצוּ הַזְּקֵנִים הַחוּצָה, וַיְהִי כִרְאוֹתָם אֶת-בְּנָם וְאֶת-כָּל-כְּבוֹדוֹ הַגָּדוֹל וַיָּפָג לִבָּם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. וַיִּפְּלוּ עַל צַוַאר הַיֶּלֶד וַיְחַבְּקוּהוּ וַיְנַשְּׁקוּהוּ, וַיִּבְכּוּ מֵרֹב שִׂמְחָה, וַיִּשָׂאוּהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, מִן הַמֶּרְכָּבָה הַבַּיְתָה עַל כַּפָּיִם.

וְהַיֶּלֶד סִפֵּר לְהוֹרָיו אֶת-כָּל-הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ, אֶת-כָּל-עֻנּוֹתוֹ בְּבֵית הָאַלוּף וְאֶת-הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶר עָשָׂה לוֹ אֱלֹהִים בְּבֵית הַמֶּלֶך. וַיִּשְׁמְעוּ הַזְּקֵנִים, וַיִּשְׁרְקוּ וַיָּנִיעוּ רֹאשׁ וְעֵינֵיהֶם מְקוֹר דִּמְעָה. וּכְכַלּוֹת הַיֶּלֶד לְסַפֵּר וַיִּשָׂא הֶחָסִיד אֶת-עֵינָיו הַשָּמַיְמָה וַיֹּאמַר:

“אוֹדְךָ אֱלֹהִים, כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא לִבְנִי. אָכֵן אֵין כְּתוֹרָתְךָ מַרְפֵּא וְגַם מָגֵן וּמַחֲסֶה.”

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 13296 יצירות מאת 539 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!