אַרְיֵה, קֵיסַר הַיְעָרוֹת,

זָכָה לְבֵן – יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר.

וְהֵן אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת טֶבַע הַחַיּוֹת:

אֶצְלֵנוּ בֶּן־שָׁנָה, וְלוּ יְהִי גַם נֵצֶר

מִגֶּזַע הַמְּלָכִים – תִּינוֹק חֲסַר־בִּינָה:

אַךְ גּוּר־אַרְיֵה בְּגִיל שָׁנָה

כְּבָר לֹא תִּינוֹק הוּא אֶלָּא נַעַר.

וּבְכֵן, מִקֵּץ שָׁנָה דָאַג אוֹתוֹ אֲרִי

פֶּן יִשָּׁאֵר יוֹרְשׁוֹ, חָלִילָה, בּוּר וָבַעַר

וְיַעֲטֶה קָלוֹן עַל שְׁמָם הַקֵּיסָרִי

כְּשֶׁיָּבוֹא תּוֹרוֹ לִמְלוֹךְ עַל עַם־הַיַּעַר.

עַל מִי אֶפְשָׁר אֵפוֹא לִסְמוֹךְ

שֶׁיְּחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ לִמְלוֹךְ?

מִי לְתַפְקִיד כָּזֶה צָלֵחַ?

אוּלַי שׁוּעָל? אָמְנָם, חָכָם הוּא וּפִקֵּחַ,

אוּלָם מַחְצִית דְּבָרָיו הֵם שֶׁקֶר וְכָזָב –

וְאֵין זוֹ מַעֲלָה בִּשְׁבִיל מוֹרֶה וָרָב.

וּבְכֵן, אוּלַי הַחֲפַרְפֶּרֶת?

יָדוּעַ כִּי אֶצְלָהּ הַסֵּדֶר לְתִפְאֶרֶת:

לֹא תַּעַשׂ צַעַד בְּדַרְכָּהּ

עַד תְּגַשֵּׁשׁ אֶת הַקַּרְקַע;

וְכֵן בְּרֹב קְפִידָה הָאֹכֶל הִיא בּוֹרֶרֶת.

קִצוּר־דָּבָר, מְרַנְּנִים

כִּי הִיא חַיָּה גְדוֹלָה לְמַעֲשִׂים קְטַנִּים.

רַק זוֹ רָעָה חוֹלָה שֶׁהִיא כִּמְעַט עִוֶּרֶת.

אָמְנָם בִּשְׁבִיל חוֹרָהּ סִדְרָהּ אֵינֶנּוּ רַע,

אוּלָם מַלְכוּת־אַרְיֵה – לֹא בּוֹר חֲפַרְפֵּרָה.

אוּלַי נָמֵר? הוּא עַז – וְגַם יוֹדֵעַ פֶּרֶק

בְּתַכְסִיסִים שֶׁל קְרָב וְתַחְבּוּלוֹת שֶׁל הֶרֶג;

אַךְ בְּעִסְקֵי־מַלְכוּת אוֹ בְּמִשְׁפָּט וָדִין

אֵינוֹ מַבְחִין

בֵּין שְׂמֹאל לְבֵין יָמִין!

לִבּוֹ רַק לְתִגְרָה וְיֵפֶן רַק לַיֵּצֶר,

והֵן חָכְמַת־מְלָכִים כּוֹלֶלֶת כְּאַחַת

חָכְמַת מוֹשֵׁל, דַּיָּן, מַצְבִּיא וְדִפְּלוֹמַט.

לֹא, אֵין הוּא מְחַנֵּךְ בִּשְּׁבִיל יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר!

וְכָכָה נִפְסְלוּ כָּל הַחַיּוֹת כֻּלָּן –

וְאַף הַפִּיל עַצְמוֹ, מַשְׂכִּיל וּבַר־אוּרְיָן,

לַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן נִרְאָה לֹא דַי לַמְדָּן…

אֶל מִי אֵפוֹא לִפְנוֹת? חִידָה הִיא לְלֹא פֶּשֶׁר!

לְמַזָּלוֹ (אוֹ לָאו: נִרְאֶה זֹאת בְּקָרוֹב),

הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה עַל צָרָתוֹ לַנֶּשֶׁר,

אָחִיהוּ לְמַלְכוּת וַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב.

הַנֶּשֶׁר הִתְנַדֵּב לִהְיוֹת מוֹרֶה לַנַּעַר.

וּבֶאֱמֶת, כְּלוּם יֵשׁ בִּשְׁבִיל יוֹרֵשׁ־שַׁרְבִיט

מוֹרֶה מֻסְמָךְ יוֹתֵר מִמֶּלֶךְ וְשַׁלִּיט?

אָז לִרְוָחָה, סוֹף־סוֹף, נָשַׁם מוֹשֵׁל־הַיַּעַר,

וּבְנוֹ נִשְׁלַח לִמְחוֹז אָחִיו –

תּוֹרַת מַלְכוּת לִלְמוֹד מִפִּיו.

עָבְרָה שָׁנָה, חָלְפוּ שְׁנָתַיִם –

וְהַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם,

כִּי הַנָּסִיךְ – עִלּוּי גָדוֹל

(עוֹפוֹת הוֹלִיכוּ אֶת הַקּוֹל).

זְמַן קֵץ הַלִּמּוּדִים הִגִּיעַ בֵּינָתַיִם.

הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן,

לִכְבוֹד שִׁיבַת הַבֵּן,

עָרַךְ כִּנּוּס־חַיּוֹת גָּדוֹל מֵאֵין כָּמוֹהוּ:

חוֹבֵק, נוֹשֵׁק בְּגִיל אֶת בְּנוֹ הוּא

וְסָח לוֹ: «בְּנִי,

רֵאשִׁית־אוֹנִי!

זְמַנִּי עָבַר – פָּנַי לַקֶּבֶר,

אוּלָם אַתָּה, יוֹרְשִׁי – כְּבָר גֶּבֶר.

לְךָ בְּחֵפֶץ־לֵב אֶמְסוֹר אֶת שִׁלְטוֹנִי,

וּבַכִּנוּס הַזֶּה תִּמְצָא שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר

לִמְסוֹר לָעָם כֻּלּוֹ, כִּכְלוֹת תְּקוּפַת לִמּוּד,

מַה יְדִיעוֹת רָכַשְׁתָּ, בֵּן חָמוּד,

וְאֵיךְ תֹּאמַר לָתֵת לָעָם סִפּוּק וָאֹשֶׁר?»

– «אָבִי» – עָנָה מִיָּד הַגּוּר:

«בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵינֶנִּי בּוּר,

וּבְרֹב־רָצוֹן לְךָ אוֹכִיחָה

כַּמָּה לָמַדְתִּי מֵאָחִיךָ:

אֵדַע טִיבָהּ שֶׁל כָּל צִפּוֹר

מִנֶּשֶׁר עַז וְעַד אַנְקוֹר;

וְאֵיךְ נִזּוֹן כָּל בֶּן־כְּנָפַיִם,

וּמִי מוֹצִיא טַרְפּוֹ בַּמַּיִם,

וּמַה בֵּיצִים לְכָל מִין עוֹף –

הַכֹּל לָמַדְתִּי עַד הַסּוֹף.

הֵא תְּעוּדַת־בַּגְרוּת בַּחֲתִימַת הַנֶּשֶׁר.

לֹא לְחִנָּם שִׁבְחִי כָּל פֶּה שָׁר

וְהִכְרִיזוּנִי לְגָאוֹן.

בָּרֶגַע שֶׁאֶטּוֹל אֶת רֶסֶן הַשִּׁלְטוֹן,

מִיָּד אַתְחִיל לַמֵּד אֶת כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר

לִבְנוֹת קִנִּים עַל הָעֵצִים

בִּשְׁבִיל לִדְגּוֹר עַל הַבֵּיצִים».

פָּעַר הַמֶּלֶךְ פִּיו, וְכָל הַיּוֹעֲצִים

הִרְכִּינוּ אֶת ראֹשָׁם מֵרֹב בּוּשָׁה וָצַעַר.

אָז, מְאֻחָר מִדַּי, בָּן מֶלֶךְ הַחַיּוֹת,

כִּי בְּנוֹ־יוֹרְשׁוֹ לָמַד שְׁטֻיּוֹת:

כִּי לֹא תּוֹעִיל חָכְמָה שֶׁל בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם

לְמִי שֶׁמַּלְכוּתוֹ – קַרְקַע וְלֹא שָׁמַיִם;

וְכִי מֵאָז וּמֵעוֹלָם

אֵין לִמְלָכִים חָכְמָה נִכְבֶּדֶת

מִלְּהַכִּיר צָרְכֵי עַמָּם

וְטוֹבָתָהּ שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת.