לְמַטְאֲטֵא-זְרָדִים הֻנְחַל פִּתְאֹם כָּבוֹד:

לֹא בְּכִבּוּד-רִצְפָּה מוֹסִיף הוּא לַעֲבוֹד:

לַאֲדוֹנֵי-בֵּיתוֹ הוּא מְנַקֶּה תִּלְבֹּשֶׁת

(וַדַּאי, הַמְשָׁרְתִים לָגְמוּ אָז יַי"שׁ בְּלִי בֹּשֶׁת).

אָכֵן מַפְלִיא הוּא לְנַקּוֹת:

עַל מְעִילֵי-קְטִיפָה יַמְטִיר בְּלִי סוֹף מַכּוֹת –

כָּמוֹהוּ כְּמוֹרַג חוֹבֵט-דָּגָן בַּדַּיִשׁ.

לוֹ בֶּאֱמֶת הַרְבֵּה שְׁקִידָה יֵש,

וְהַצָּרָה הִיא רַק בְּכָךְ,

שֶׁבְּעַצְמוֹ הוּא מְלֻכְלָךְ.

וּבְכֵן, מַה בֶּצַע כִּי יִטְרַח?

כְּכָל שֶׁיְּנַקֶּה תוֹךְ מְסִירוּת-הַנֶּפֶשׁ,

כֵּן עוֹד יִרְבּוּ כִּתְמֵי-הָרֶפֶשׁ.

וְזוֹהִי הַצָּרָה, אִם בּוּר פִּתְאֹם מַתְחִיל

לִשְׁקוֹד עַל תִּקּוּנָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת מַשְׂכִּיל.