*, ש"ז, מ"ר אַנָּסים, – מי שאונס את חבירו, מי שלוקח בכח הזרוע. בעל כרחו ושלא בטובתו של חבירו, Gewaltthäter; violanteur, violent man : האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו (בעל הכרם) אפילו במועד וכו' מאימתי הוא נקרא אנס משישקע (כלא' ז ו). אין הבקר אנסים הבקר (ירוש' סוכה ד נד ב). אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול ענבים זה (ב"ק קיז.). סתם עכו"ם אנס הוא (סנהדרין מה.). ילמדנו רבנו מה לעשות באיש שנתפרסם עליו שהוא מלשין ביחידים מישראל ובקהל לאנסים והוא מגזים תמיד שילך ויאמר על אנשים יחידים וקהילות ישראל דברים שיוכל להגיע להן נזק בגופם ובממונם (שו"ת הרא"ש).