*1, פ"ע, עתי' יֶאֱרֹס, יֶאֶרְסה. – עשה ארוסים עם אשה, sich verloben; fiancer; betroth: אסור לארס אשה בערב שבת וכו' הא לארוס2 יארס (ירוש' ביצה ה סג א). ומחזרת הארוסה השאר לאורסה (רשב"ם ב"ב קמד:). ואינו נהוג הרבה בקל.

– נִפ', *נֶאֱרְסָה (האשה), הֵאָרֵס, לֵיאָרֵס: רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד (כתוב' ס:). משדכין על התינוקת ליארס בשבת (שם ה.). מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר ליארס (יבמ' מג.).

– פִע', *אֵרֵס, אירס, – א) כמו אָרַס, והוא היותר נהוג: אירס את האלמנה (יבמ' ו ד). היא אומרת משאירסתני3 נאנסתי ונסתחפה שדך והלה אומר לא כי אלא עד שלא אירסתיך (כתוב' א ו). אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה (סוט' ח ב). קודם הזמן הזה ממעטין בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין (יבמ' מג.). – ב) עשה ארוסים לבתו עם איש אחד: המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלה (כתוב' ד ב).

– פע', *ארס (האשה), מאֹרֶסת, מאורסת: בת ישראל מאורסת לכהן (יבמ' ט ד). נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה (גיט' ו ב). אורסה אין לה קנס (כתוב' לח.).

– נתפ', *נִתְאָרְסָה: נערה שנתארסה ונתגרשה (כתוב' ג ג). כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול (יבמ' ד י). נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה (גמ' שם פח:).