°, ש"נ, – שה"פ מן הִצְטַיֵּר, צִיֵּר: ההצטיירות בפני המוח והיצרי באמצעיתו והזכרון במאוחרו והמחשבי בכללו (כוזרי ה יב). ואמתת הצטיירות הנפש את נפשה והצטיירות הדברים המוסריים מהמנינים והשעורים המלאכיים והשעורים הכוכביים וכו' והצטיירות הדברים האלהיים וידיעת התחלות המציאה (שם). והצטיירות הנפש לצורה שלמות לה (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). כי ההצטיירות הזה ימשך מהסבה הראשונה על ידי הכח הכלליי והעצם  הבלתי מצוייר (שעה"ש לר"א אירירו ה יב). ומהצטרפות סבתו הנזכרת יתהווה הצטיירותו שם יג).