הַצָּלָה

ש"נ, – שה"פ מן הציל, Rettung; délivrance; escape: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח וְהַצָּלָה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו (אסתר ד יד). דייה להצלה (שהציל יהודה את יוסף ממות) שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו (מכי' בשלח ב ה). כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות (סוט' מו:). מפני מה זכה ראובן למנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה (מכות י.). א"ל הקב"ה (לראובן) אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומיך (מד"ר בראש' פד). כנגד שני מעשים טובים שביקש הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם ונמנה עם אחיו (שם, במד' יג). וההצלה ממיני היפוי המביא אל החונף (תו"ה, שער יחוד המעשה). והתאור על הצלת קהלות מלכותו ושם פרשים ושומרים בכל מדינה ומדינה (שבט יהודה ו). ומלבד הצלת חייכם שיהיה לבית אביך בכלל הנה לך רחב בפרט נעשה עוד חסד ואמת (ר"י אברבנאל, יהוש' ב יד). שאחר שההצלה היתה נמנעת בזולת נזק ברר מה שהיה בו פחות מן הנזקים (נופת צופים א י).

חיפוש במילון: