* , ש"נ, — שה"פ מן השלים1, א) עצם שה"פ: עלה אלול זכות השלמת (בנין) החומה של ירושלם שבו נשלמה (מד"ר אסת' ג ז). בשעת השלמת הבית היה הקב"ה מקדשו בענן (רשב"ם שמות מ לה). ויתעסק בהשלמת ההצעות והבנת ההקדמות (ר"ש א"ת, מו"נ א ה). ונשוב אל השלמת ההערה על רבי חנינה וחכמותיו (שם נט). וראיתי מהשלמת התועלת והישור לך אחי שאקבץ ראשי עניני ספרי זה בעשרה בתים עבריים (חו"ה, סוף אהב' יי'). כי השלמת הדבור בידיעתו יתברך ורצונו איננה ממה שראוי בכוונת זה הספר (ראב"ד, אמו"ר ב א). ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמתה ואם ישלימהו על ידו (חו"ה, הבטחון ד). כתמם באו עליך פרוש בהשלמתם ((רד"ק, שרש תמם). והיתה השלמתו (של הספר) ביום האחרון מחדש אלול (ר"י אברבנאל, בסוף ס' מלכים). — ב) °כמו שלֵמוּת: ואמנם אמרם צער בעלי חיים דאורייתא וכו' הוא על דרך ההשלמה לנו שלא נלמד מדת האכזריות ולא נכאיב לבטלה ללא תועלת (מו"נ ג יז). ואין תקנת העולם שיתיחדו כל אנשיו בחכמה אחת ולא במלאכה אחת כי השלמת סדר העולם בכלן (חו"ה, הפרישות א). ויש מהם בהשלמת הדעות והמדות הטובות (רד"ק, שרש תמם). שהשלמת תכונת האבן היפה היא הציורים (שם, פתח). והשני להשלמת עצמו במדות והנהגתו בדברים המדיניים (ר"י אברבנאל, מ"א ג ט). — ג) °עשיית שלום בין שנים: ולכן היה מהעצה שיחלל (אבשלום) את יצועי אביו באופן שתמנע ההשלמה ביניהם (ר"י אברבנאל, ש"ב יז).
1 בסגנון ארמי: אי אמרת חדא נזירות קביל עילויה מי הוי השלמה כלל (נזיר ח:).