, פ"י, — א) * זִמֵּן דָבָר, הכין אותו שיהיה מוכן בזמנו, vorbereiten; préparer; prepare: זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים (ביצה א ד). אלא זמן לו הקב"ה (ליוסף) שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים שלא ימות מריח עורות הגמלים ומריח העטרן (ביצה א ד). מה עשה הקב"ה זימן לו (לאדה"ר בליל מוצ"ש) שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה (ביצה א ד). מיד זימן לו הקב"ה (לר"ח) חמשה מלאכים בדמות בני אדם וכו' (ביצה א ד). מעשה בעקרב אחד שהלך לעשות שליחותו בעבר הירדן וזימן לו הקב"ה צפרדע אחת ועבר עליה והלך אותו עקרב ועקץ אדם ומת (ביצה א ד). איזה דבר זימן החמר ההוא הראשון (ביצה א ד). — °וצווי: אמי צוי לבנות מדינה גדולה ובצורה בעת שיגיעך שמע מות אלכסנדר וזמני בה מן המאכל והמשתה וקבצי עליה בני אדם מכל הארצות ליום ידוע לאכול ולשתות (ביצה א ד). — ב) * זִמֵּן את פלוני לסעודה וכדומה, einladen; inviter; invite: מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות (ביצה א ד). למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן (ביצה א ד). עכו"ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו (ביצה א ד). למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב (ביצה א ד). לאחד שזימן את חבירו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו (ביצה א ד). מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו וברביעי שלו זימן אצלו אורחים (ביצה א ד). א"ר דוסתאי אותי זימן (גוי אחד) לאותה סעודה עם כל בני עירו ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד (ביצה א ד). למלך שעשה סעודה וזימן האורחין ונפל השרץ לתוך התמחוי (ביצה א ד). למלך שעשה סעודה והיו לו שני שונאים וזימן אותם (ביצה א ד). מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם (ביצה א ד). גוי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל זקני העיר וזימנני עמהם והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית (ביצה א ד). שמא יש בלבו של מלך עלי כלום שלא זמנני בכל סעודות האלו (ביצה א ד). היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה (ביצה א ד). — וגם עם ל אחריו, זִמֵּן לִפלוני: המזמן לחבירו לאכול אצלו והוא אינו נאמן על המעשר תוספתא דמאי ח ד. — ג) * במנהגי הדת היהודית, זֻמְּנוּ. אכלו יחד שלשה או יותר וברכו ברכת המזון במטבע מיוחדה ברכה בצבור: שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן (ביצה א ד). ואין מזמנין בשם פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן (ביצה א ד). קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנים עליו (ביצה א ד).

—  פֻע' זֻמַּן, מְזֻמָּן, - שנקבע לו זמן, bestimmt; assigné; appointed: יבא לעתים מְזֻמָּנִים (ביצה א ד). ולקרבן העצים בעתים מְזֻמָֻנוֹת ולבכורים (ביצה א ד). ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן (ביצה א ד). יצתה בת קול ואמרה אדון זה מזומן לחיי העולם הבא (ביצה א ד). עת היא מזומנת לפורענות (ביצה א ד). אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית (ביצה א ד). יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא (ביצה א ד). ירושלם של עוה"ז כל הרוצה לעלות עולה של עוה"ב אין עולין אלא המזומנין לה (ביצה א ד). אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה (ביצה א ד). — ו°הוכן: כי אנחנו רואים אותו (את העולם) בהרגשותינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו (ביצה א ד). נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה והותקן על התקון הנאה והנאות לתועלותם וכונת תקנותם וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם (ביצה א ד).  — °מזֻמן לחכמות וכדומה: שהמנהיג עצמו במאכל בדרך השוה עד שימצא עצמו מזומן  לחכמות אל יטריח שכלו בתחבולות העולם (ביצה א ד). — °ומעות מזֻמנים, שישנם בעין, bares Geld; argent comptant; ready money: שאמר ראובן לשמעון שאם יתן לו מאה ועשרים דוק' במעות מזומנים שהיה בדעתו שיתנם לו ובמעות מנויות (ביצה א ד). לאה אשת ראובן נפלה לה מעות מזומנים בירושה ושמעון מחזיק בהם (ביצה א ד).

—  הִפע', * הִזְמִין, — כמו זִמֵּן: המזמין את חבירו שיאכל אצלו (ביצה א ד). משל לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבו (ביצה א ד). למלך שעשה סעודה והזמין אורחים כיון שאכלו ושתו אמר להם תנו את המנה הזאת לבעל הבית (ביצה א ד). הכניסם (אברהם את המלאכים) לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו (ביצה א ד). שהזמינן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין (ביצה א ד). הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזמינן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והרגו (ביצה א ד). אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו וכו' לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה (ביצה א ד). — נתפ', * נִזְדַּמֵּן, — נִזְדַמֵּן לו דבר, הדבר בא לידו פתאם, במקרה, נפגש אתו: היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו (ביצה א ד). מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעה קורע (ביצה א ד). דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי (ביצה א ד). אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו (ביצה א ד). ישראל שנזדמן לו עכו"ם בדרך טופלו לימינו (ביצה א ד). לכהן גדול שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו חלוני אחד (ביצה א ד). בעלי מלח הוא אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבא (ביצה א ד). וכשיעשו כן אם יזדמן הפסד מן השמים הוא (ביצה א ד). עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו (ביצה א ד). כי כאשר אל יזדמן לאדם מה שיחפוץ יחפוץ במה שיזדמן לו (ביצה א ד).  לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין (ביצה א ד). שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן (ביצה א ד). כיון שנהרג סיחון המליכוהו (את בלק) תחתיו בעת ההוא שנזדמנה לו אותה שעה (ביצה א ד). המתינו עד שנזדמנה שעה טובה לדבר (ביצה א ד). נזדמנו לו נחשים ןעקרבים הרגן בידוע שנזדמנו לו להורגן לא הרגן בידוע שנזדמנו להורגו ונעשה לו נס מן השמים (ביצה א ד). הגר שפחת שרה היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים (ביצה א ד). שפעמים שלא יזדמנו לו הזוזים ליתנם לו באותו העת (ביצה א ד). ודין הוא למי שנזדמנו לו כל הדברים האלה שתראינה בטבעו אותות המדה הזאת (ביצה א ד). לאדם שתאותיו מזדמנות לו תדיר ולא עברה עליו דאגה (ביצה א ד). שיש לו נפש נדיבה ויקרה אשר היא מקבלת העניינים כפי אשר יזדמנו ואיננו מצפה אל הגדולות (ביצה א ד). — ובמשמ' שהֻזמן לסעודה: לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה אותו האיש מצפה ואומר מתי יגיעם שמחתם ואשמחה בה (ביצה א ד). רב אמי נזדמן לבית שמחתו של ר' שמעון בירך ובירך כולן רב אשי נזדמן לבית רב כהנא יום ראשון בירך כולן (ביצה א ד). — ובמשמ' * שזִמְּנוּ אותו לדבר: אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין ואם אי אפשר אלא אם כן נזדמן הרי זה מותר (ביצה א ד). נדבר על מדת הגאוה ומה טוב שיזדמן לשער הזה שיהיה תחילה לכל השערים כפי חיוב הערך והמספר (ביצה א ד). כי הטבעים מזדמנים לקבול המעשה ההוא כפי ערכם מהחום והקור והלחות והיובש (ביצה א ד). — ובמשמ' °הכין את עצמו: ואלו היינו מזדמנים לקראת אלהי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים (ביצה א ד).

—  נִפע', °נִזְמַן, — כמו הָפעל: והנזמן להזדמן לעמת, אשר ידרש קנסו שם ישֻמת, מדי יבא לרצותו בדינו, ואם הקשה ביותר אין לדונו (ביצה א ד). מפני שהנזמן (לבא לב"ד) חייב לשלם לסופר שכר הכתיבה (ביצה א ד). — ולסעודה: אם ישראל אחד מזמין את חבירו בי"ט לאכילה שאסור לאכול עמו שהרי לא היה דעת הנזמן עליו (ביצה א ד).