, ש"ז,  כנ' זְמַנָּם, מ"ר זְמַנִּים, - א) עת ושעה קצובה שיקרה בו דבר מן הדברים, bestimmte Zeit; temps propre; stated time: ויאמר לי המלך וכו' עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זְמָן (נחמ' ב ו). לכל זְמָן ועת לכל חפץ תחת השמים (נחמ' ב ו). קימו וקבלֻ היהודים וכו' להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וּבִזְמַנָּם בכל שנה ושנה (נחמ' ב ו). לקים את ימי הפרים האלה בִּזְמַנֵּיהֶם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה (נחמ' ב ו). היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא (נחמ' ב ו). וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה אחד האנשים ואחד נשים חייבים וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין   (נחמ' ב ו). נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל (נחמ' ב ו). תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן (נחמ' ב ו). ויקח בידו כפות תמרים אשר כרתו בזמן ידוע (נחמ' ב ו). היה מקריב זבחים בירושלם אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה וכו' ברוך שהחינו והגיענו לזמן הזה (נחמ' ב ו). על הנסים וכו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה (נחמ' ב ו). אמרו רבותינו בזמן שהאשה מיוחדת עם בעלה והיא משמש עמו ולבה לאיש אחר שראתה בדרך אין לך ניאוף גדול מזה (נחמ' ב ו).  — ובמשמ' עונה, מדת זמן שבו יקרה דבר מהדברים, זמן הגשמים וכדומה, saison: אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הציבור וכו' לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה (נחמ' ב ו). — ובמשמ' * התמדה של כמות שעות או ימים או חדשים או שנים, Zeit; temps; time: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום (נחמ' ב ו). כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין (נחמ' ב ו). שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נאבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם (נחמ' ב ו). עד מתי מותר לזבל כל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל (נחמ' ב ו). זה הכלל כל זמן ששוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר (נחמ' ב ו). כל זמן שאתה מרחם על הבריות מרחמים עליך מן השמים (נחמ' ב ו). — * בזמן שֶׁ, ברגע שנעשה דבר: בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות (נחמ' ב ו). — * בזמן הזה, בימינו, בדורנו, בזמננו: אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן (נחמ' ב ו). — * בזמנו בזמן הקבוע לדבר, חוץ לזמנו, חוץ לזמן הקבוע: הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן (נחמ' ב ו). כל השוחט והמקבל וכו' חוץ לזמנו פגול (נחמ' ב ו). — * לזמן, כשבא הזמן הקבוע: ראובן היה סוחר עם שמעון ורגיל אצלו במקח וממכר והפקיד אצלו פקדון ולזמן תבע פקדונו (נחמ' ב ו). — והזמן בגדר הפלסופיה: ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם כרצונו וחפצו לא מדבר ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה מקרה במתנועע והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו מחודש (נחמ' ב ו). הזמן בכללות תוכל לציירו כמו שציירוהו הקדמונים זקן בעל כנפים ועל ראשו שעה של חול ובידו מגל גדול (נחמ' ב ו). ואמנם הזמן שהוא מקרה נמשך מהתנועה הוא מכלל המציאות (נחמ' ב ו). ושיהיה הזמן מחובר מעתות וכו' ויתחייב ג"כ שיהיה עתה דבק לעתה (נחמ' ב ו). — ואמר החכם: הזמן יקר שבנמצאות (נחמ' ב ו). אין אבוד כאבוד הזמן ואין עניות כעניות השכל (נחמ' ב ו). — ואמר המליץ: הן כזמן רופא אין אל כל פגע, אף אין כמו תוחלת מזור לכל מכה חלי ונגע (נחמ' ב ו). — ובמשמ' חליפות הזמנים לפי השתנות הירח: ממנו (מהירח) מועד וזמני חוק (נחמ' ב ו). — וזמן רשום על שטר וכדומה, איזה יום בשבוע, לחדש, ומספר חשבון השנים, Date: יש עליו (על הגט) עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד (נחמ' ב ו). זמנו של שטר מוכיח עליו (נחמ' ב ו). — * פרע לִזְמַנִּים, שלם חובו לא בבת אחת אלא בזמנים קבועים: ונשאר פרעון אחד אשר לא הגיע זמנו עדיין לפרוע כנהוג בינינו שמשתעבדים פוסקי הנדן לפרוע לזמנים (נחמ' ב ו). — * בִּזְּמָן, במשמ' אִם, באופן, כתנאי, wenn mit der Bedingung; si à la condition; if; when, in the case of: הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים (נחמ' ב ו). המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני א"ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה (נחמ' ב ו). עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה וכו' אם אין הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה (נחמ' ב ו). שתי נשים שעשו שני קבים ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורין ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור (נחמ' ב ו). פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקים בו ואם לאו אין פוקקין בו (נחמ' ב ו). והאשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור (נחמ' ב ו). נתנו (את עירובו) בראש הקנה או בראש הקונדוס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוהה מאה אמה הרי זה עירוב (נחמ' ב ו). והבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום (נחמ' ב ו). המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובתה ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים (נחמ' ב ו). מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין והבנות נזונות ובנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים (נחמ' ב ו). הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם (נחמ' ב ו). המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בש"א אינה צריכה הימנו גט שני ובה"א צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה (נחמ' ב ו). רש"א אף איש אחד מתייחד עם ב' נשים בזמן שאשתו עמו (נחמ' ב ו). זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה דברי ר' מאיר וחכ"א אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין או מומחין אינו יכול לפוסלן (נחמ' ב ו). אמר רבי יהודה אימתי (סוחרי שביעית פסולין לעדות) בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרין (נחמ' ב ו). רבי יהודה אומר מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולים ובזמן שהוא בפ"ע קוטע את אצבעו ומוכרו לו (נחמ' ב ו). כהן קודם ללוי לוי לישראל וכו' אימתי בזמן שכלן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ (נחמ' ב ו). לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים (נחמ' ב ו). קוצר לשחת ומאכיל לבהמה א"ר יהודה אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש (נחמ' ב ו). במה דברים אמורים (שצריך בסכין השחיטה מלוא הצואר) בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו כל שהוא (נחמ' ב ו). כסוי הלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור אם אינו נקוב ואין לו חדוד טמא (נחמ' ב ו). כירת הטבחים בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן נטמאת אחת מהן לא נטמאו כלן (נחמ' ב ו). שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי בתים טהורה אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד אבל אם היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה (נחמ' ב ו). מוכני שלה (של השידה) בזמן שהיא נשמטת אינה חבור לה וכו' ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות (נחמ' ב ו). חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומות (נחמ' ב ו). האביק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל (נחמ' ב ו). כיזה צד [[בעיה: במקור בתוספתא כתוב: "כיצד סדר ההסיבה בזמן שהן..."]] סדר היסב בזמן שהן שתי מיטות גדול מיסב בראש של ראשונה והשני לו למטה הימנו ובזמן שהן שלש מיטות גדול מיסב בראשו של אמצעית (נחמ' ב ו). צמר הגמלים והרחלים אסור במה דברים אמורים בזמן שהביא פשתן וטרף עמהם (נחמ' ב ו). אמר רבי יודן אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם הביא שליש אסור לקצור (נחמ' ב ו).  איסקופה משמשת ב' רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ (נחמ' ב ו). ואין גוררין אותה (את המוכני) בשבת בזמן שיש עליה מעות (נחמ' ב ו). מצא שטר שיחרור בשוק בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד אין הרב מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה (נחמ' ב ו). המוכר את הבית וכו' בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין (נחמ' ב ו). — וכל זמן במשמעה זו: והיכי דמי צואה כחרס אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת (נחמ' ב ו). — ג) °מסִבּות והסתבכות הדברים והמעשים שנדמה שאין סבותיהן גלויות וכמו כח נסתר מסדר אותן, Schicksal; destinée; destiny: וכל שכן לאיש כמוני אשר הזמן הכשילני ומדעתי הטרידני (נחמ' ב ו). רעי התתאונן ותדוה על זה הזמן כי השקך רעל (נחמ' ב ו). לכל זמן ולכל נדוד קץ ושפה, אך אין לנודי קץ וקצה עד אסיפה, ולתחלואים יש תרופה, אך לחליי מהזמן המר והרע אין תרופה (נחמ' ב ו). בואו לגנתי ושושנים ריחם כריח מור דרור בצרו, ושתו עלי ציצים וקול סיסים לשיר עלי טוב הזמן חֻברו (נחמ' ב ו). אבל ידע זמן רע כי בזיתיו וכי אמאס תנואותיו בעודי, ואם עלי במלכדתו יסובב, בצורי אלכדנו תוך מצודי ואם יכין בני קשתו אפלח בחצי לב זמן פלח כבדי (נחמ' ב ו). זמן בוגד! עלי מה זה ולמה אלי אחי תאב וצמא (נחמ' ב ו). זמן בוגד אסרני בפידו, עד אחי המירני בבגדו (נחמ' ב ו). ואתי הזמן הטוב והוא ידעני אבל כי ביגונים. ולא ידעו ילדיו כי לבבי מאד חזק והיה לאבנים (נחמ' ב ו). אפפוני הדפוני מצוקים, וחצי הזמן נגדי נכונים, ויורוני בנות ימים כאלו אני שערה והם קלעו אבנים (נחמ' ב ו). ואיכה לא אייסר מעלליו, ועלי לא עלי אחר חמסו, וילך הזמן אחרי פעמיו, כאלו שבלול הולך בתמסו (נחמ' ב ו). ושם תבל בידי כוס יגונים ועלי הפקדה למצות שמריו, והפקיד הזמן כל עצבותיו בנפשי כי אני נפש חגריו (נחמ' ב ו). ופגש קדקדי בענן תלאות ועלי סחפו גשמי מטריו, ופתן הזמן נשך עקבי והייתי משעשע לחוריו (נחמ' ב ו). ילדי זמן תמיד לעולם סובבים זה יעלו וזה ישפילו (נחמ' ב ו). הלא די לזמן יוביש חכמיו ולציו ימאסו נבון ויבזו (נחמ' ב ו). היחמוס הזמן אותי ואת בו ואריו את ויאכלוני כלביו, ומנך יאכיל לכסיל ואותי ישוה תוך צמאיו גם רעביו, אבל משפט הזמן יאכיל נשריו בשר רמה וצופו אל זבוביו (נחמ' ב ו). מה לך צביה תמנעי ציריך מדוד צלעיו מלאו ציריך לא תדעי כי אין לדודך מזמן בלתי שמע קול שלומותיך (נחמ' ב ו). למד לבבי סבול פרידה מימיו, נשבע לבלתי ישתּ מזמן כוס תנחומיו, יום יום נביאיו בשרוני בשלומיו (נחמ' ב ו). צרכי נדיבים הפקדו עם הזמן, על כן נדיבים לזמן נכנעו, ובני בליעל חשוקי הזמן, ישנו עלי ברכיו וישתעשעו (נחמ' ב ו). אגז ואשליך פאר נזרי ואקב זמן חלל בארץ טמאה את נזיריך (נחמ' ב ו). צנפני זמן אל מדברי נף, אמור לזמן יטלטל עוד ויצנף (נחמ' ב ו). פשטו ימותי זמן סות אבלים, והנם במדי חתנים הדורים ועל כן בייני אגדע בריחי יגוני ובלב אישר הדורים (נחמ' ב ו). מה לי ולידידים ימי חרפי על כל לזות פי אמרו חסד, אכן בהתהפך זמן עלי לנגיד דברי קראו חסד (נחמ' ב ו). אם הזמן יצחק לך אל תהי תאמין בו או יהי רוקד כי אותך רמה (נחמ' ב ו). אמת עיני זממיך פקוחות, ראות כי הזמן כלו אנחות, והחכמה מחוה כי בזדון יצו רעות ובשגגות שמחות (נחמ' ב ו). ידמה כי זמן יעש רצונו בי חפצו והוא לא כן ידמה (נחמ' ב ו). אם ישך אותך הזמן ותפל ותרד תהיה ירידתך בהתנשא (נחמ' ב ו). והלשון הזה מביאים אותו על המלחמה גם כן אצל הערב ועל צוק הזמן אומרים נשכתם המלחמה ונשכם הזמן (נחמ' ב ו). נסהו אל בנדוד בנים עד אין לו באבות דומה, וזמן הסית את לבו בו ויפתה אותו וירמה (נחמ' ב ו). ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו (נחמ' ב ו). שמתאבק בעפר רגלי החכמים ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו (נחמ' ב ו). ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן (נחמ' ב ו). שהוא (השבת) יום קדוש להפנות בו מעסקי המחשבות בהבלי הזמנים (נחמ' ב ו). כי כלו בהבל ימי ולא נאמנו מימי כל שנותי אדדה לא לתורה ולתעודה כי אם בטרדות הזמן על המחיה ועל הכלכלה (נחמ' ב ו). דרכי התמימים אשר בתורת ה' חפצם ובתורתו יהגו יומם ולילה ולא פנו אל רהבים רהבי הזמן ועסקיו (נחמ' ב ו). הה כי עוני כפפו אתי אחר היותי בזמן כנס (נחמ' ב ו). לכן ירא קרות זמן טרם ספים יהא מרעיש ויך כפתר (נחמ' ב ו). ובני זמן רצים להשפיל כל גאון ומורידים ולא מעלים (נחמ' ב ו). וחשב הזמן כדלי ויהיו בעינך נחלי טובו כמריו (נחמ' ב ו). אשר נפחו בתענוג הזמנים וצוף טעמם וישתו יין נסיכם (נחמ' ב ו). אראה זמן סכל ומתגלגל על איש לזאת אקרא שמו גלגל (נחמ' ב ו). יהא האדם חזק ואמיץ לשאת כובד צרותיו, ורחב לב להכיל קורתיו, ולסבול עול ילדי הזמן, לא ילכד ברשת הדאגה אשר לו טמן (נחמ' ב ו). הלאה יגון שמח ונטוש יגונך ואל תרגז לכל ילדי זמנך, ובצר לך חזק וסבול פגעיו היה כצור לכלכל ים שאונך (נחמ' ב ו). כי אחרית שמחה יגון ואנחה, וכל גיל ליגון ישוב, ונופת הזמן לחמת עכשוב (נחמ' ב ו). ולכן האיש הנלבב, ילך שובב, לא תטה אשורו מפחד הזמן, אשר רשת לכל יטמן (נחמ' ב ו). כי הזמן נקרא עיר ההרס, כי הוא לדאגות ולתלאות ערש (נחמ' ב ו). כי הזמן עיט צבוע, ותבל דומה לגשר רעוע, ותחתיו נחל שוטף עמוק ונתון בו חבל גרוע, והדולה עצל וצרוע, והדלי רצוץ וקרוע, ואם בא לדלות תשבר כד על המבוע (נחמ' ב ו). אינו מן הראוי אל המשכיל להאמין שהגמול אשר יגמול השם אל ברואיו השומרים מצותיו יהיה בעולם הזה הואיל וחצי הזמן נגד הצדיק והרשע נכונים (נחמ' ב ו). בלב אמיץ עלי פגעי זְמַנָּיו, יהי מאריך אנוש ימיו ושניו (נחמ' ב ו). ומה לעשות רק להנהיג הזמן כהנהיגך חבר עקש ופתלתל (נחמ' ב ו). אפס כי זכרת הזמן מצללי ערב מהירת הנטיה וכעלם יאסוף אל ידו ניצוץ השמש מלא קמצו ובפתחו עומד מרעיד כי אינו רואה את כל מאומה בידו (נחמ' ב ו). שאלו למשכיל מדוע פניך רעים אמר הזמן נבל ואני מבני חבורתו (נחמ' ב ו). והיחידים יקבלו מקניני הזמן מה שיספיקם לחיות בכבוד ולהבריא גופם (נחמ' ב ו). אחר אשר קנה וסוף יסוף בך, ים-זמן המר וצוף יסוף, על סוף וסוף [סער וסופה] מימיך, אני אקראך ים סוף (נחמ' ב ו). והמושלים אמרו במליצותיהם הזמן ישלח הזבוב, ויתן הנשר בכלוב (נחמ' ב ו). הזמן הרע הזה חשקה נפשו ברוע מעללים וכל יש לו נתן בידו להשביעו מכל אשר שאלו עיניו על כן ירים ראש ולקדושי יי' יתן המהומה והמגערת לריב על כן יורידו לארץ ראשם (נחמ' ב ו). זמן הכה בחץ שנון לבבי וכליותי יפלח בקרבי, והכני ומכתו אנושה ודכני ושם נצח כאבי (נחמ' ב ו). והנה איש ראיתיו מרחוק, הולך לתומו לבלי חוק, והזמן כפף קומתו, מתהלך במדבר על משענתו (נחמ' ב ו). מיודעי שאלוני עלי מה גברתך1 ממֻשך את ומורט, השיבותים יצאוני כספי והה דרכי לנגדי קם וירט, ויסר הזמן בכלל המוניו לחנפי לב ולי בכלל ובפרט (נחמ' ב ו). מן גו יגרשוני כהיום גואלי עלי כעל גנב יריעון ריע, יד הזמן אתם ועמם אחרי עם שופרות היובלים תוקע (נחמ' ב ו). אראה זמני יום ליום נוסע,  ולא אראה הדר שמשי והוא שוקע שם. עזבנו הזמן ובאמת דבקנו, מאסנו החשק וצור מחסינו חבקנו, שכחנו בושת עלומינו, ואחרי הוודענו על ירך ספקנו (נחמ' ב ו). ילדי הזמן סבוני סבבוני כטיט חוצות ידיקוני יבקיעוני וירעצו וירוצצו שעפי ועמודי שמי רעיוני ירופפו (נחמ' ב ו). בלבי צמחו היום שמחות, והשקם הזמן מימי מנוחות, ולבשו כל נאות מדבר רקמות, אדמדמות ירקרקות וצחות (נחמ' ב ו). ואמר אחד מהחכמים שלשה אין להם אמונה המלך והים והזמן (נחמ' ב ו). — ד) °זמן למוד של ששה חדשים, מן פסח ועד ר"ה ומן ר"ה ועד פסח,שהוא זמן הלמוד הנהוג בישראל של המלמד עם תלמידיו: יש שהיו רוצים לומר שאותם שכירים מלמדי תינוקות אם חלו חצי זמן כמו כן לא יהיו משלימים את זמנן כמו עבד עברי וכו' מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד הזמן וכשאינו יכול להשלים לא יטול אלא מה שהרויח (נחמ' ב ו). — °בין הזמנים, ימי החגים והמועדים שבין שני הזמנים, שהם ימי הפגרה לתלמידים. — ה) °מעמד האויר: שפעמים שאין הזמן צלול כל כך יפה ואין אדם רואה כוכב עד הלילה (נחמ' ב ו).