, —  א) פ"י, דחה והרחיק הדבר ממנו בחמה וקצף, בבוז, verwerfen; rejeter; reject: זָנַח ישראל טוב אויב ירדפו (הוש' ח ג). זָנַח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה (הוש' ח ג). אף זָנַחְתָּ ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו (הוש' ח ג). למה אלהים זָנַחְתָּ לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך (הוש' ח ג). ואתה זָנַחְתָּ ותמאס התעברת עם משיחך (הוש' ח ג). הלעולמים יִזְנַח אדני ולא יסיף לרצות עוד (הוש' ח ג). כי לא יִזְנַח לעולם אדני (הוש' ח ג). עורה למה תישן אדני הקיצה אל תִּזְנַח לנצח (הוש' ח ג). למה יי' תִּזְנַח נפשי תסתיר פניך ממני (הוש' ח ג). — ואמר הפיטן: איכה זָנַחְתָּ בזעמך, לזלזל ביד זדים זבולך (הוש' ח ג). איכה כונת בכעסך, לכלות ביד כושלים כרמך, ולא זכרת לא לִזְנוֹחַ לעולם אשר למדת ללקוחיך (הוש' ח ג). כי זָנַחְנוּ דת צוית, ונשובה בלבב דכית, ונתענה ולא ענית (הוש' ח ג). זָנְחוּ הטוב ורדפום מכניעים, זעקוך ושמעת והעמדת להם מושיעים (הוש' ח ג). הבט וזכור את כל התלאה, ההשיגה עדת צולעה ונהלאה, הלעולמים תִּזְנַח לרבת חלאה (הוש' ח ג). — ואמר המשורר: למה דוד תזנח יונתך בת הורים, ותשכח נאנח ונדח מערים (הוש' ח ג). אך הצפרדע נואשה לא אמרה את חפצה לא זנחה, ותלך הלך והתנפח עד כי נפשב נפחה יל"ג, משל' ג כב. — °ובינ': תבין ותשכיל איך ישוב המבקש בורח ויחזור המתאוה מואס וזונח והרודף נהפך אל הנס (הוש' ח ג). — °ופָעוּל: ואם אני איש מדון וחמס, אינני על זה זנוח ונמאס (הוש' ח ג). ואז תהיה מחייתו מתוקה ומשובחה בעולם הזה ולא תהיה זנוחה ונקלה לעולם הבא (הוש' ח ג). אביר כמה אהיה זְנוּחָה, למתי אקוה לרוחה, מגורי היה בארץ מליחה, נקראתי בלא גט שלוחה (הוש' ח ג). זְנוּחָה זרחה בדם מתבוססת, חלצה ונגהצה ברחיצה ותכבסת (הוש' ח ג). זרויה זנוחה מעודה, חטופה חמוסה חרודה ר(הוש' ח ג). ודלים זנוחים, למות לקוחים, ישיבם שמחים, ברנה ושירים (הוש' ח ג). — ובמשמ' °דבר נתעב: דבקנו בתועבות ובמעשים זְנוּחִים, הלכנו אחרי משאות שוא ומדוחים (הוש' ח ג). — ובכנ': וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע והושבתים כי רחמתים והיו כאשר לא זְנַחְתִּים (הוש' ח ג). כי אתה אלהי מעוזי למה זְנַחְתָּנִי למה קדר אתהלך בלחץ אויב (הוש' ח ג). הלא אתה אלהים זְנַחְתָּנוּ ולא תצא אלהים בצבאותינו (הוש' ח ג). משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך התחיל המלך רואה כיון שהרגיש שהמלך רואה התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה וממלא את האבוס לפניה התחיל לומר תצא נפשי שבאתי לשוחטה והרי זנחתיה (הוש' ח ג). שקרא ושנה ופירש להבלי עולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל בוזה דבר ה' (הוש' ח ג). — ב) פ"ע, זָנַח פלוני, נדחה, הָרחק: זָנַח 1 עגלך שמרון (הוש' ח ג). וַתִּזְנַח משלום נפשי נשיתי טובה (הוש' ח ג). אף אתה מה עושה להם (להרשעים) מחליטם לגיהנם למה שרחקו וזנחו הימך (הוש' ח ג). — נפע' °נִזְנַח: דבריך זנח ונזנח מעדן ולא כליתו למען היותו יציר כפיך (הוש' ח ג). קבץ עדה נזנחה, אל מקום המנוחה, אז אגיל ואשמחה (הוש' ח ג). אל תוך ציון עיר אפדנו ישיב שבות בת נזנחה (הוש' ח ג).

 — פֻע', °זֻנַּח: אהלי אשר חנית מאז בתאיו מפה ומפה למה לנצח זונח ביד זרים (הוש' ח ג). העל המירו כבוד רֵע בבעל, וזה ללא זה פצחו במעל, זֻּנָּחוּ בחרון אף לנגף וגעל (הוש' ח ג). ומבני בניהם אנחנו, למה לנצח זֻנַּחְנוּ, וכמת מלב נשכחנו (הוש' ח ג). זֻנַּחְנוּ ונחשבנו עם יורדי רגב, ויהי לאבל כנור ושיר ועגב (הוש' ח ג).

—  הִפע', הִזְנִיחַ, — כמו זָנַח: ואת כל הכלים אשר הִזְנִיחַ המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו (הוש' ח ג). — והִזְנִיחוֹ מדבר, הרחיקו, מנעו מהדבר ההוא: כי עזבו הלוים את מגרשיהם ואחֻזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי הִזְנִיחָם ירבעם ובניו מכהן ליי' (הוש' ח ג). אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יַזְנִיחֲךָ לעד (הוש' ח ג). תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו באות מי מרה (הוש' ח ג). מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה וכו' אין מזניחין 2 אותו (הוש' ח ג). לחזק לבב התלמידים הלומדים תורה מעוני ומדוחק כדי שלא יהיה הלמוד עליהם לטורח ויזניחוהו (הוש' ח ג). ואין להזניח הלכות מרווחות מפני פלפולים ודברי חדודים (הוש' ח ג). — ואמר המליץ: אל תוסף עוד התל ביעלה, אשר הקשיחה תאות העולם ללא לה, והזניח תבל ועמלה, וקשרה על הזמן קשר, ולבשה סות הענוה והיושר (הוש' ח ג). רודפי בזממו ישיח, בראות צורי אותי ישסה, כי אותי מאז הזניח, והן הבל פיהו יפצה (הוש' ח ג). — * והזניח את עצמו מדבר: הרשעים שחמליטים עצמם בעבירות ומזניחים עצמן הימך (הוש' ח ג). — הֶאֶזְנִיחוּ, ועי' אזנח.