1.

וְנָסֹק אֶל עֵדֶן-גַּן בְּמַדְרְגוֹת הָאַפְתָּעָה

(אמרסון)

הרי זו פיה, ספק ילוּדת-טבע, ספק קרוּצת-קסמים! – זה רושם שעשתה עלי המשוררת האמריקנית אֶמילי דיקינסון בראשית התוודעי אל עיצובי-חריזוֹתיה קטני-המידה ועתירי-הרמז, פורצי כל גדר-תקינוּת בהילכות חרוז וָאֳרחוֹת מקובלים בתורת-השיר. קופצת היא במפתיע מגחלילית ועש-משי אל חביקת חידות-יקום, מרתפי-נשמה ומסתורין של אהבה. הנה היא ממצה מר-טעמם של אכזבות ודיכדוכים – שורה-שורותיים והיא בלב אכּסטאזה אירוטית או דתית. עדינה ורכה – גע בה ותתמוגג כרקמת קרני-לבנה – ועד-ארגיעה היא מתיידדת עם צללי-מוות. נוסקת על נצחים או מתחצפת בפני האלוהים כאילו היתה בת-פּינוקים שלו. באורח-חייה – נזירה- כמעט, לובשת לובן וכלואת-בית, אבל בכתיבותיה, הן בשיר הן באיגרת, פראית היא ונועזת, ויש פורצת מבין חרכּים בבריקת-צבעונין ודימוי מרהיב, כפרח מציץ מתוך רובד-שלג, כציפור ססגונית מוחרדת מקן בדשאים.

מוֹלדוֹתיה של המשוררת – ב-10 בדצמבר 1830 בעיר אַמהֶרסט, מאסאצ’וסטס, לבית משפחה אשר דורות-ייחוס לה מראשוני המתיישבים הפוריטאניים באנגליה החדשה. קדם לה ללידה אח, וויליאם אוסטין (16 באפריל 1829), ואחריה באה אחות, לאוויניה (28 בפברואר 1833). אביה של אמילי, אֶדווארד, היה עורך-דין מצליח, ובפרקים שונים שבחייו – חבר בבית-המחוקקים של מדינת מאסאצ’וסטס, חבר במועצת-המושל של מדינה זו, וציר בקונגרס הפדראלי בוואשינגטון. אף היה מעמודי “הכנסיה הראשונה” בעירו וממייסדי מיכללת-אַמהֶרסט.